"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 61 | ספטמבר 2021, תשרי תשפ"ב

צדוק עומסי - כך קיבלתי את החיים במתנה! פעמים רבות בחיי נשאלתי את השאלה הבאה: "צדוק, אין לך שום כעס על הרופאים אשר בגלל טעות קשה וקריטית בשיקול דעתם גרמו לך לנזק מוחי בלתי הפיך, ללקות בשיתוק מוחין ולהיות נכה לכל ימי חייך?". האמת? שאלה לגיטימית לגמרי, אפילו הגיונית. איני כועס על הרופאים שטעו וגרמו לנכותי לכל חיי התשו בה התמ י דית שלי לשאלה הזאת היא אחת ויחידה, ברורה, חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים: במשך כל ימי חיי ועד עצם היום הזה, לא היה בי (ואני בטוח שלעולם לא יהיה) אפילו גרגיר זעיר אחד של כעס כלפי אותם רופאים! מעולם לא קיללתי אותם או חלילה איחלתי להם דברים איומים ונוראיים בגלל מה שקרה לי! למה? ראשית - כולנו בני אנוש וטעויות הן חלק בלתי נפרד מאורח חיינו. וכן, גם טעויות נוראיות אשר עלולות להשפיע ולשנות חייו של בן אדם מן הקצה אלה הקצה. בטוחני שבנקודת הזמן ההיא הרופאים חשבו והאמינו שלידת וואקום היא הלידה הנכונה עבורי וששום דבר לא נעשה בכוונה תחילה או בזדון! שנית - מה הכעס ייתן או יעניק לי? לאן הכעס יוביל אותי בדיוק? האם הכעס ישפר את מצבי הפיזי או יגרום לי להיות בן אדם יותר טוב או להרגיש יותר טוב? אני סמוך ובטוח שהתשובות לשאלות הללו ידועות וברורות לכל אחד ואחת מאתנו! שלישית - כאשר אני מביט במראה, אני רואה בן אדם מאושר, אופטימי, רגיש, אוהב ואהוב, גאה, משכיל, מצליח, כובש יעדים ועוד ועוד ועוד. אז נכון שהרופאים מנעו ממני לחיות חיים רגילים מבחינה פיזית, אבל הם לא מנעו ממני, ולא לרגע אחד, לחיות חיים נפלאים ותוססים, מלאי שמחה, אהבה וים של אתגרים וחלומות. ככה שבאמת אין לי על מה לכעוס עליהם! לסיום, אומר את המילים הבאות: אין לי שמץ של מושג אם אותם רופאים נמצאים עדיין בחיים (עברו מאז למעלה מ- שנה), אבל אם הם 48 עדיין בחיים, אני מאחל להם מעומק לבי, ללא שום סייג או רבב, את כל הטוב והאושר שבעולם, בריאות איתנה ואריכות ימים, ומברך אותם בכל הברכות שניתן לברך! 2021 ספטמבר | תשרי תשפ״ב 96