"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 62 | דצמבר 2021, טבת תשפ"ב

ממש שמחתי. אמא שלי לא קיבלה את זה טוב, בלשון המעטה. כשעברנו לקריות, אמא הודיעה באופן הכי ברור שיש "לבת שלי קוראים ז'אנה, לא רינה". המסר היה ברור. נאלצתי לחזור לז'אנה וזה הרגיש כאילו מושכים אותי לאחור. כעסתי. משם והלאה ביליתי שנים במאבק לא פשוט לעצב ולגבש את הזהות הישראלית החדשה שלי. לא משימה פשוטה במשפחה מחוברת ושבטית, גדושה במפגשים משפחתיים. אני רציתי להיות התחלה חדשה ונפרדת מכל מה שרוסי ולטבי. המאבק הפנימייהלך והחריף. החיבור למשפחה למול הצורך להיות שייכת לחברה שסביבי, והפער בין השניים נתפס בעיני כבלתי ניתן לגישור והרגשתי שאני צריכה לבחור בין השניים, מה שהוביל לחוסר אונים והרבה כעס. אז איך בכל זאת, עם מה שנראה כמו בעיטה בשורשים, הגעת לתחום של גנאלוגיה? בשלב מסוים הבן שלי הצביע על אחד מהנוכחים באירוע לכבודנו שאל באנגלית "אמא, מי זה?". אני הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי אגרוף חזק מאד לבטן ונשימתי נעצרה. האיש שהבן שלי הצביע עליו היה אחי. הבן שלי, בשר מבשרי, הדור הבא, לא מכיר את המשפחה הכי קרובה שלו. ההשפעה של הדבר הזה הפתיעה אותי. לקחתי את זה מאד קשה. הבנתי שכנראה הלכתי רחוק מידי לכיוון הלא נכון בביטול של השורשים שלי. הבנתי שבעצם ניסיתי למחוק ולבטל חלק ממי שאני וכתוצאה מכך מנעתי מהבן שלי עולם ומלואו של היסטוריה משפחתית וקשרי משפחה ענפים. מהנקודה הזו התחלתי סוג של חזרה למשפחה. חקר השורשים שלי הפך להיות תחביב. בניתי עץ משפחה מאד גדול שהלך וגדל ככל שחקרתי. שורשים לאחור וענפים לצדדים. גיליתי סיפורים אנושיים ומרתקים. התחלתי את החזרה שלי "הביתה", דרך הגנאלוגיה. מ ה ז ה ב כ ל ל ג נ י א ל ו ג י ה , וגנאלוגיה גנטית? מסעות ומשפחה שלה! DNA זה ב- משבר זהות אישי הוביל את לעיסוק יוצא דופן ומרתק: ז'אנה הלשטיין בשנים הראשונות המשימה הכי גדולה שלי בחיים הייתה להפוך להיות ישראלית ולהתרחק ככל האפשר מכל דבר "רוסי". התביישתי בהורים שלי ובמשפחה ה"רוסית" שלי. במהלך שש השנים שאני עוסקת בחיפוש עבור אנשים שאומצו, לא פנו אלי אנשים שננטשו עקב מוגבלות פיזית או מנטלית. בסופו של דבר החיפוש עבורם הוא כמו כל חיפוש אחר. השתתפות בכנס של מיזם האימוץ 2021 דצמבר | טבת תשפ״ב 51