"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 62 | דצמבר 2021, טבת תשפ"ב

אנשים שאומצו בינקותם או ילדותם מחפשים שורשים ושייכות. יש צורך עז בשיקוף. יש רצון להבין למה נמסרו או ננטשו. הפן הפחות מדובר הוא אנשים שננטשו כתינוקות בבתי חולים עקב נכות פיזית או מנטלית. המגבלה הפיזית מבהירה לכאורה את ה "למה נטשו", השאלה הנוקבת למה לא אהבו אותי מספיק, למה ויתרו עלי, יכולה להוביל למחשבות קשות- אם הם לא נלחמו עלי, למה שאלחם על עצמי. תחושת ה"לא טוב מספיק" צורבת וכואבת ומשאירה צלקות עמוקות. חיבור עם משפחה וגילוי הסיפור, יכול להביא ריפוי למקום הזה. ילודי בנק הזרע שרוצים לדעת מי היה השותף הנוסף להיווצרותם, ניצולי שואה דור ראשון וגם דור שני שנשארו לבד בעולם, ולעתים פשוט אנשים שרוצים להרחיב את עץ המשפחה שלהם ולדעת יותר על השורשים המשפחתיים והאתניים שלהם, וגם בתחום הזה יש לפעמים לא מעט הפתעות. בנוסף לעבודה על מקרים ספציפיים אני גם מעבירה הרצאות מגוונות בנושא. סיפורי מסע ייחודיים שהייתי שותפה להם. אני מעבירה סדנאות לעבודה עם דנא כדי לסייע לאנשים לפתח כלים לעשות חלק מהעבודה בעצמם. גיליתי שזה נותן לאנשים תחושה מאד מעצימה כשהם רוכשים את הכלים לעשות את המסע בעצמם ואני שם תמיד כדי לייעץ ולסייע. האם גם אנשי ם עם מוגבלות מגיעים אלייך? אישית, במהלך שש השנים שאני עוסקת בחיפוש עבור אנשים שאומצו, חייבת לומר שלא פנו אלי אנשים שננטשו עקב מוגבלות פיזית או מנטלית. בסופו של דבר החיפוש עבורם הוא כמו כל חיפוש אחר. עושים בדיקת דנא, ועושים את אותן פעולות בדיוק. אם אני חושבת אחורה יכול להיות שאפילו עברו דרכי אנשים עם מוגבלות כזו או אחרת אבל הנושא אף פעם לא עלה כעילה לאימוץ, מה ש"בער" היה הרצון למצוא שורשים והוא זהה אצל כולם. חשבתי על כך המון, ובאמת בנושא חיפוש השורשים אין שום דבר שונה בין אנשים עם מוגבלות לאנשים אחרים. ומה עם המסע שלך אל עצמך? אני מוצאת שבכל סיפור מסע של מישהו אחר אני פוגשת משהו מעצמי. יחד עם זה אני צריכה תמיד לזכור שמהות התפקיד שלי הוא ללוות את ה"נוסע" ולשמור עליו גם אם זה אומר מפני עצמו לפעמים. אני לא צד אישי בעניין אלא כלי שפועל עבור אחרים, זה המסע שלהם ולא שלי. אישית, אם למדתי משהו בנושא הזהות שלי הוא שלא צריך לבחור. אפשר להוסיף ולהרחיב ולשלב כי כשבאים מאהבה ונתינה אין גבול למרחב שאנחנו יכולים ליצור בתוך עצמנו ועבור אחרים אצלנו בלב. עם כל האהבה שלי לעולם , בסופו של יום DNA ה- מדובר בכלי. משפחה לא נמדדת רק בכרומוזומים משותפים אלא במערכות יחסים חיות, פועמות ואוהבות, ואת זה תודה לאל, יש לי מכל כיוון שאני פונה אליו. צילום מהרצאה פלייר של אחת ההרצאות 2021 דצמבר | טבת תשפ״ב 53