"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 62 | דצמבר 2021, טבת תשפ"ב

צדוק עומסי לא הייתי חייל, אבל גם אני "לוחם!" הייתי מוכן לעשות כל דבר על מנת למלא חובה לאומית זו ולהגן בגופי על מולדתי ועל עמי, כי בעיניי אין דבר יותר ערכי ומוסרי מזה! לפעמים, אני עוצם את עיניי ומדמיין את עצמי במדי צה"ל עם הרובה ביד, שוכב במארבים ונלחם עם שאר החיילים את מלחמת הקיום של מדינתנו הקטנה והאהובה, ואז צביטה קטנה צורבת את לבי. אך תאמינו לי, שבעצם אני כן "לוחם" (אמנם לא בצבא) - אני "לוחם" במלחמה הפרט י ת והיומיומית שלי, קודם כל כבן אדם., אחר כך כנכה המלחמה הפרטית שלי היום יומית - המלחמה על הפעולות הכי פשוטות בחיי היום יום ועל מסוגלותי לבצע אותם, כמו למשל לגרוב גרביים ולנעול נעליים בעצמי (לוקח דקות), 15 - ל 10 לי בין לצחצח שיניים (בלי למרוח חלק מהפנים), להיכנס לשירותים בכוחות עצמי (אחד הניצחונות הגדולים בחיי), ללכת בעזרת הליכון בבית (בלי לאבד שיווי משקל וליפול), לאחוז כף מלאה אורז ולהביאה לתוך פי (לא תמיד זה מצליח לי, לפעמים האורז נשפך בדרך), להקליד (אני מקליד עם אצבע אחת בלבד) ועוד. - המלחמה על ניהול חיים נורמאליים ובריאים. לנהל דירה באופן עצמאי (עם כל המשתמע מכך), לקום כל בוקר ולצאת לעבודה, לערוך קניות, לעסוק בספורט, עיסוקים תחביבים ושעות פנאי ועוד. - המלחמה על העצמאות שלי ועל הפחתת התלות באחרים להשתדל לעשות כמה שיותר דברים בכוחות עצמ י ו לא להזדקק לחסדיהם ולמתנת ידם של אחרים. בדברים רבים אין באפשרותי לעשות כן, לכן אני מסתייע במטפל צמוד, אך במה שאני יכול, לצערי הרב, לא נפלה בחלקי הזכות להיות חייל בצבא הגנה לישראל ולא נפלה בחלקי הזכות להילחם למען המולדת, העם ) פטור 90 - והבית, וכל זאת כיוון שקיבלתי בזמנו (תחילת שנות ה מהצבא, עקב נכותי או בהגהה הצה"לית: "מסיבות בריאותיות." צדוק עומסי 2021 דצמבר | טבת תשפ״ב 66