"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 62 | דצמבר 2021, טבת תשפ"ב

איני עושה לעצמי הנחות. - המלחמה על ההכרה וקבלת המציאות כמו שהיא ועל החיים בצל הנכות להתמודד עם כל הקשיים, לשרוד את הרגעים הקשים (אבדן כפול של אם ואחות, זיכרונן לברכה), לקבל עובדות לא נוחות ומכאיבות [כמו למשל אי יכולתי לנהוג ברכב], לא להרים ידיים, למחוק מהלכסיקון את המושג "סף שבירה", לשמור על החיוך והאופטימיות עוד. - המלחמה על השגת היעדים שהצבתי לעצמי אשר חלקם דרשו ממני תעצומות נפש אדירות על מנת להשיגם וחלק מהם לא השגתי עד היום. נחלתי ואני עדיין נוחל הצלחות רבות בתחומי הספורט, התעסוקה, הכתיבה והסטנד-אפ, ועדיין יש בליבי השאיפה להיכנס לעולם המוסיקה באמצעות השירים שכתבתי. - המלחמה על "האהבה הגדולה" לה אני מייחל ובה אני חפץ במשך שנים רבות הדבקות באמונה שאין סיבה בעולם שגם לי לא תהיה אהבה וההליכה התמידית עם הרצון העז לאהוב ולהיות נאהב עד למימושו בבוא היום. המלחמה על מקומי השוויוני בחברה המלחמה על מקומי השוויוני בחברה אשר לפעמים מתנהלת על פי סטיגמות ודעות קדומות ועל ההכרה בי כ-"אדם מן השורה" במלוא המובנים: ה ג ב רת ה מ ו ד ע ו ת בנושא "אנשים עם צ ר כ י ם מ י ו ח ד י ם " בעזרת הרצאות בבתי ספר, הופעות פומביות בכנס י ם ו באי רו ע י ם גדולים, כתיבת כתבות בנושא, ההתעקשות הבלתי מתפשרת לעבוד במקומות עבודה עם אנשים לא נכים תוך התאמת מקום העבודה לצרכיי, "כושר ספיגה" ג בו ה מ ו ל פג י ע ו ת והשמצות של אנשים שלא מוכנים לקבל את עובדת היותי "אדם מן השורה" (מישהי פעם כינתה אותי כ-"קללה הכי גדולה של העולם הזה"), המאבק כנגד ההפרדה לאוכלוסיות והשימוש במושגים שאבד עליהם הקלח ("שונה", "חריג" וכיו"ב), ההתמדה בניסיונות להיטמע בתוך החברה ולהפוך לחלק בלתי נפרדת ממנה ועוד. אמנם המלחמה שלי לעולם לא יכולה להיות עקובה מדם למרבה המזל, ולעולם לא תהיינה בה אבדות בנפש חלילה, במלחמה הזו אין אויבים ואין מפסידים - רק מנצחים, אך היא בהחלט יכולה להיות מתישה מאוד, ולפעמים אף אכזרית וכואבת, ולהשאיר צלקות אשר לוקח להן זמן רב להגליד. אך אני לא מרים ידיים אף פעם וממשיך להילחם בנחישות ובתעוזה, כמו שאמרתי, "לוחם" אמיתי. כולי תפילה שחיילינו היקרים והאמיצים ישובו במהרה ובשלום לביתם, כשידם על העליונה, בדיוק כמו שאני פעמים רבות יוצא כשידי על העליונה במלחמה הפרטית שלי... 2021 דצמבר | טבת תשפ״ב 67