"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 63 | מאי 2022, אייר תשפ"ב

היא, לנפץ חומות זכוכית ולקדם תפיסה של חוסר שיפוטיות אחד כלפי השני. אם כי לא תמיד זה קל, כאשר ההתנהגות מולה לעיתים גובלת בחוסר טקט. אושרה פרידמן, יד ימיני ואחת הנשים המדהימות שאפשר לאחל לבעל עסק "ישבתי בסלון ביתו של לקוח אמיד כחלק מפגישת עסקים לעת ערב ושתינו קפה, כשלפתע הוא עלה להביא בשבילי ספר מסוים. התחלתי מתוך נימוס לשטוף את הכוסות, כששמעתי דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת והובלתי את האורח אל הסלון הרחב, סיימתי את שטיפת הכלים והתיישבתי מולו תוך כדי מיון מסמכים. האורח הסתכל בי בהפתעה ואז פלט: "חייב לומר לך שאני בחיים לא הייתי נותן למנקה שלי לשבת כך מול אורחים". נשמתי עד עשר וחייכתי אליו, כשבראשי מתרוצצות אלפי הצעות לתגובות, כשלפתע בעל הבית שב ואמר: "תכיר, זוהי אושרה פרידמן, יד ימיני ואחת הנשים המדהימות שאפשר לאחל לבעל עסק". האורח הסמיק והחוויר חליפות, ובמבוכה שלח את ידו לעברי. לחצתי אותה בתוספת הערה עוקצנית וקיוויתי שמעתה הוא יידע לנצור את לשונו". כמאמינה גדולה בכוחו של החינוך, הוציאה אושרה ספר ביכורים ראשון מלא הומור, המתאר את קורותיה ביום יום, החל ממפגשים והערות של זרים ועד לתיאור תחושותיה וגעגועיה לעולם הילדות שלה. באמצעות הספר היא מבקשת להסתכל פנימה אל עצמנו ולראות את הטוב המשותף לכולנו כחברה ומדינה. לסיום אני מבקש ממנה זיכרון אחד מאתיופיה, והיא עוצמת את עיניה: "אצל יהודי אתיופיה לא היו ספרי ציונות. היו סיפורים וחלומות שנרקמו מתוך סיפורי התורה ומקורות היהדות של ההורים. לצד זה תמיד ידענו שכשהחסידות מגיעות, הן עפו מעל ארץ ישראל. וכל פעם שהחסידות היו מופיעות בשמיים היה כל הכפר שובת ממלאכה וכולם היו יוצאים החוצה להביט בהן, ולשיר את שירי הגעגועים לירושלים תוך כדי דרישה לשלומה. תמיד ידעתי שאני יהודיה וחזונם של הוריה היה להגשים את חזון הציונות ולהעלות לארץ. התברכנו בכך שהם הגישו את חלומם ובכך איפשרו לנו לחלום ובגדול". 2022 מאי | אייר תשפ״ב 103