"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 64 | יולי 2022, תמוז תשפ"ב

יכול להיות שהצלחתי כל כך עם המטפל שלי, דבר שבדרך כלל לא קורה הרבה?" התשובה כל כך ברורה לי, אימא: כמו שדאגת לי כל חייך, כך דאגת לי לאחר מותך ושלחת לי את המטפל הזה שיחליף אותך בטיפול בי, הרי תמיד דאגת שאני אקבל את הטוב ביותר. תחום הנפשי-רגשי, החיסרון שלך ב עולה על גדותיו ומותיר אותי חסר אונים. אז נכון, אימא, בנושא הטיפול הפיזי, נמצא תחליף ראוי (בכורח הנסיבות), אבל בתחום הנפשי-רגשי, החיסרון שלך עולה על גדותיו ומותיר אותי חסר אונים. את יודעת שאני אדם שמאוד מתקשה לבכות, אבל עמוק בתוך תוכי, אני בוכה, אפילו בוכה כמו תינוק. אני צמא לאהבה ולחיבוק כמו אדם הנמצא באמצע המדבר ומשתוקק למים וזקוק להם כמו אדם טובע הזקוק לטיפת אוויר כדי לשרוד. בינתיים, אני עדיין מלקט חיבוק פה חיבוק שם כמו ילד האוסף צדפים בחוף הים. זה יותר טוב מכלום. קשה לי בלעדייך, אימא, בלעדי החום והאהבה שלך, שיחות הנפש שהיו לנו, הצפייה המשותפת במשחקי הכדורסל שכל כך אהבת, האוכל הטעים שלך, אפילו כוס הנס קפה שהיית מכינה לי, שעד היום אף אחד לא מצליח להכין לי נס קפה עם טעם כמו שלך, כנראה שהיית מוסיפה לו את הנשמה שלך, בגלל זה הוא היה יוצא עם טעם כל כך מיוחד. אני מוצא את עצמי פעמים רבות מתנתק לכמה רגעים מהמציאות העכשווית ומפליג בדמיוני אל התקופה ההיא בה חסיתי במחיצתך והייתי כל כך מוגן ומאושר, תקופה בה היית המענה לכל שאלה ובעיה והמרפא לכל כאב, תקופה בה הכול היה ברור כשמש והעתיד היה כל כך מבטיח. כעת, המצב שונה בתכלית, אני מרגיש ממש כמו תינוק המתחיל את צעדיו הראשונים ומועד לנפילות ולמכות, וזה לא קל בכלל. הספינה שלי איבדה את העוגן. כל עוד הים שקט ורגוע, אפשר לומר שההפלגה מתנהלת בצורה סבירה וללא בעיות מיוחדות, אך כאשר מתחוללת לפתע סערה וגלי הים גועשים, לעתים אני מאבד כיוון ושליטה ושואל את עצמי איך אני שורד את זה ללא העוגן? אך בשנייה האחרונה, אני נזכר בצוואתך הברורה שאני אמשיך לחיות ולהיות מאושר, אוגר את כל הכוחות והאנרגיות החיוביות שהענקת לי ומצליח בסופו של דבר להתגבר על הסערה ולהמשיך הלאה. בכל המציאות הלא קלה בה אני נמצא, חוסר האונים, הגעגועים העזים והחיפושים האינסופיים אחרי מקורות חום ואהבה חדשים ויציבים, הדבר היחיד שמנחם ומחזק אותי הוא העובדה שאחרי שעבדת כל כך קשה בחייך, בעיקר סביב כל מה שקשור אלי ולטיפול האינטנסיבי בי, ודאגת לכל העולם לפעמים על חשבון הדאגה לעצמך, את עכשיו נחה ומשקיעה את כל כולך לעצמך ולרווחתך. אימא, את זוכרת שאחד החלומות הגדולים שלי היה שזמר יבצע שיר שכתבתי, ואת תמיד אמרת לי שיבוא יום ואני אזכה להגשים את החלום הזה. צדקת, אימא, אכן אני עומד להגשים את החלום הזה ואין מאושר ממני, למרות שאת השיר הזה לעולם לא תזכי לשמוע. רצה הגורל ויום האזכרה שלך חל באותו שבוע בו חל יום הולדתי. מצד אחד - זה לא פשוט בכלל, בשבוע הזה אני נמצא במערבולת של רגשות, בין שמחה לכאב, בין יום חג ליום אבל וזיכרון. מצד שני - כנראה האל תכנן את הכול מלמעלה, כדי שאני אהיה בטוח שאת לא שוכחת אותי ביום הולדתי וחוגגת עמי מלמעלה. בעצם לא נפרדתי ממך באופן רשמי ולא אמרתי לך כמה אני אוהב אותך ומודה לך יכולתי לכתוב לך עוד הרבה ולספר לך על כל מה שעובר עלי, אך אתן לך לנוח עכשיו. רק עוד דבר אחד קטן, אימא אהובה שלי: למרות הזמן הרב שעבר מאז לכתך לעולם שכולו טוב, עדיין לא השתחררתי מהעובדה שלא ביקרתי אותך בימייך האחרונים בבית החולים ובעצם לא נפרדתי ממך באופן רשמי ולא אמרתי לך כמה אני אוהב אותך ומודה לך על כל מה שעשית בשבילי והענקת לי. זה לא שלא רציתי לעשות זאת, פשוט כמי שזכה לראות כל חייו את דמותך הנעלה והטהורה, לא היו בי את הכוחות הראויים לראותך שוכבת במיטת בית החולים ומחוברת לכל מכשירי ההחייאה והמוניטורים למיניהם, חששתי שההיחשפות למראה הזה תגרום לי לטראומה לכל החיים. אני מבקש את סליחתך, אימא יקרה, למרות שבתוך תוכי אני יודע שגם את היית מונעת ממני לבקרך בבית החולים ולראות אותך בנשימותייך האחרונות. לפני סיום, שאלה קטנה לי אלייך: את לא יכולה לקבל אישור חריג לרדת אלי לכמה שעות? רק שתתני לי חיבוק חם ואימהי, עצה טובה, ארוחה חמה טעימה, ואז תחזרי אל משכנך החדש בגן העדן. הייתי מוכן לשלם כל הון שבעולם כדי שזה יקרה, ולו רק לשעה אחת בודדה. זהו, אימא, אני אסיים כאן. רק אומר לך שעדיין לא מצאתי את המילים הנכונות והמדויקות כדי להסביר ולתאר לך את אהבתי הענקית והכנה אלייך, וכנראה שלא אמצא לעולם. שלך, בנך האוהב אותך הכי בעולם והשוחה בים געגועים אלייך, צדוק. 2022 יולי | תמוז תשפ״ב 41