"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 66 | דצמבר 2022, טבת תשפ"ג

צדוק עומסי לרגל "יום הנכה הבינלאומי", משתף אתכם/ן בסיפור אישי ובתובנה לחיים צדוק עומסי 1982 סיפור אישי: השנה עד לשנה זו, למדתי בחינוך המיוחד: גנים וכיתות א' ו- ב' בבית החולים "אסף הרופא"! כבר אז גילו שהרמה השכלית שלי לא מתאימה למסגרת הזו, כיוון שכבר בכיתה ב' ידעתי לחבר ולחסר שברים. לכן החליטו להעביר אותי לחינוך הרגיל והחלו בחיפושים אחר בית ספר רגיל שיאות לקלוט אותי. באותו זמן, המודעות לנושא "אנשים וילדים בעלי צרכים מיוחדים ושילובם בחברה" שאפה לאפס. לכן אף בית ספר לא הסכים לפתוח את שעריו בפניי, ואם כבר נמצא בית ספר שנאות לקבל אותי, הורי התלמידים הפגינו בשעריו באומרם, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאם כיסא הגלגלים שלי "ידרוך" בשטח בית הספר, אהיה בו התלמיד היחידי, כי הילדים שלהם לא צריכים להתערות עם ילד במצבי. כיוון שהפתרון לא נראה באופק, הוחלט בלית ברירה שאמשיך ללמוד בחינוך המיוחד. אבל דווקא אז הגב' מלי גל - מנהלת בית הספר "אשכולות" דאז בראש ו ן לצ י ו ן (בתמונה משנת בה ניתנה 2019 לי הזכות לפגוש א ו ת ה ש ו ב ) , החליטה ללכת נגד הזרם ולקבל אותי בזרועות פתוחות, חרף ההתנגדויות והלחצים המסיביים שהופעלו עליה, ו ל ה ע נ י ק ל י את ההזדמנות המיוחלת להוכיח לח ב רה ש ג ם ילד בעל צרכים מ י ו חד י ם י כו ל ללמוד ולהשתלב עם ילדים "רגילים" (אני, באופן אישי, לא מאמין בביטוי הזה), ולמעשה גרמה לכך שאני אהיה התלמיד הנכה הראשון בעיר ראשון לציון שהצליח להשתלב במערכת החינוך הרגילה. מיותר לציין, שההצלחה שלי בבית הספר הזה הייתה כבירה: הייתי תלמיד מצטיין ומקובל מאוד בין כל הילדים (עד כדי כך שהילדים בכיתה היו רבים מי ישב לידי). משם הדרך להצלחות ולהישגים שלי הייתה סלולה. את הגב' מלי גל לא אשכח בחיים ושמה חרוט בלבי באותיות של זהב, כי המלחמה שלה אז גרמה לי לנצח באין סוף קרבות בהמשך הדרך, עד עצם היום הזה. בשנים האחרונות, לומדים בבית ספר ילדים בעלי צרכים 30- זה מדי שנה כ מיוחדים, והמחשבה שאני הייתי התלמיד הנכה הראשון ו-"פורץ הדרך" בשבילם גורמת לי לכבוד גדול ולהרמת ראשי בגאווה. תובנה לחיים אם ילד קטן (או ילדה קטנה) מגיל שנתיים ומעלה (או ליתר דיוק, מהגיל שבו הוא מתחיל לדבר ולהבין דברים) מסתובב עם הוריו או אחד מהם (לרוב זו האימא), וכאשר הוא רואה אותי מסתובב בכיסא הגלגלים הממונע, הוא מפנה אליהם שאלות (אני בטוח מתוך סקרנות) כגון: "מה קרה לו?", "מה יש לו?", "למה הוא לא יכול ללכת?" וכדומה, אני מצפה 2022 דצמבר | טבת תשפ״ג 64