"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 67 | אפריל 2023, ניסן תשפ"ג

וערב זה לזה. לא היה צורך לחפש הרבה ופנינו לאישי ות המתאימה בי ותר לנ ושא - רב ישראל לאו, הרב הראשי לשעבר, שניצל מחיית הטרף הנאצית, עלה ארצה בגיל צעיר מאוד וצעד במעלה השנים עד לכס הרב הראשי לישראל. דרך ארוכה, רווית מהמורות, קשיים, וגם מגוונת ומעניינת עבר הרב. בפתח הדברים שיתף אותי הרב לאו, בשנ ותי ו הראשו נ ות בארץ עת נקלט בקיבוץ דתי שעלבים במועצה האזורית 'גזר' ואף שיחק כדורגל בקיבוץ ליד, גזר. כדרך אגב, עדכנתי אותו שאני מכיר היטב את האזור בהיותי תושב בית חשמונאי וחבר מליאת המועצה ונכדתי אושר לומדת בבית הספר לבנות שלהבת בשעלבים. הרב, בקי בנעשה ואף על פי כן אינו אומר נואש: "תמיד יש סערות שקט יש רק בבית עלמין. אבל תמיד נשאר מאוחדים. כך היה וכך יהיה. אני אופטימי מטבעי". כבוד הרב אני מודה לך שהתפנית מעיסוקייך לראי ו ן למגז י ן שלנ ו המוקדש לאנשים עם מוגבלות, ונכים, וכל האנשים, ואוכלוסיות מוחלשות בישראל. לפני שנשוחח על ענייני דיומא אשמח לדעת עד כמה נושא האנשים עם מוגבלות קרוב אלייך? אתה שואל אותי על יחס לנושא הזה של החברה של אנשים המוחלשים. אני משתדל בכל התפקידים למשל, הייתי בבית הדין הרבני הגדול עשר שנים, מתוכם חמש שנים כנשיא בית הדין הגדול, ומופיעים בפניך אחוז גבוה של אנשים בעלי נכות כזו או אחרת. אני משתדל להתייחס אליהם כשווים אל שווים ולא לטעת בהם את התחושה, בגלל שאתה נכה, או בגלל שיש לה כך וכך, לכן היחס שונה או הדין שונה, חס וחלילה. למנוע הפליה, ולתת להם תחושה של אזרח שווה עם כל המעלות, עם כל הזכויות, ולצערי לפעמים גם חובות. אין יחס מיוחד או שונה מבחינתי. בכל התפקידים הקודמים שלי, השתדלתי לתת להם יחס שווה אבל תשומת לב. אתה יכול לפרט.. אתן לך דוגמא קטנה שונה מנושא השאלה שלך. מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים בשבת. אני הייתי איש מילואים, עם כל הרבנות שלי, יש לי תעודה שאני שירתי במילואים עשרות שנים. כן, עשרות שנים. לא השתמטתי משום דבר. כבוד הרב אתה לא סרבן... אני לא סרבן להיפך. הנה כל השנים ואני נושא את זה איתי את הפטור משירות המילואים, אתה רואה? תעודת פטור משירות הביטחון. הנה לאו ישראל, שירת במילואים על פי חוק, שירות בכוחות המילואים עשרים וחמש שנים ושלושה חודשים. השירות שלי בעיקר היה להרצות בכל היחידות של צה"ל הרצאות, שיעורים, ואני הייתי אחד מהבודדים ביחידה שלי שהיה לו בתל אביב כבר רכב משלו, יד חמישית הייתי בפג'ו . יום כיפור לא גויסתי. 404 מה היה צריך מרצים? אז הלכתי לבית חולים איכילוב, מה אני יכול לעשות פה? כי בית חולים .2 איכילוב הפך אז למ"ח לא היה בית חולים אזרחי. אני הייתי יום ולילה שם מי ום הכ יפו ר ים עד חנוכה, שלושה חודשים. אני טיפלתי במשפחות של הפצועים לא פחות מאשר בפצועים עצמם. הייתה אישה אחת מבת- ים שהבן שלה נפצע, קצת נשרף והיא הייתה איתו יום ולילה, כל השכונה התנדבה, השכונה שלה, להסיע אותה מבת-ים לאיכילוב לקחת אותה בשתים עשרה בלילה למנוחה בבית שלה, בארבע בב וקר כבר הביאו אותה חזרה. לילה אחד היא לא הייתה שם ובשעות שהיא לא הייתה הבן הזה התחיל לפרוץ בזעקות, זעקות אימים, כאבים נוראיים, כולם ניסו להרגיע אותו, האחיות, הייתה שם הפסיכולוגית, רופא תורן, הוא לא נתן לישון לכל המחלקה. ארבע לכל הנכים ולכל בני האדם יש פסוק בישעיהו ס"ו, שמדבר על נחמה: "לא אביו ינחמנו ולא אחיו ינחמנו, רק אמו תנחמנו". אנחנו מדינה עצמאית, רק יש לנו סכסוכים ואנחנו יודעים למות ביחד ולא יודעים לחיות ביחד. 2023 אפריל | ניסן תשפ״ג 27