"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 67 | אפריל 2023, ניסן תשפ"ג

זה הגימטריה של השם לאו, ל', א', ו'. הוא היה הדור השלושים ושבעה. בלילה לפני שהוא הלך עם הקהילה, עם העיר שלו, הוא ידע שהולכים למחנה שממנו לא חוזרים, הוא נפרד מאחי, אני הייתי אז בן חמש, אבל אחי היה בן שש עשרה, נפתלי, הוא ניהל איתו שיחה של שלוש שעות, זה הייתה שיחת פרידה ובין היתר הוא אמר לו: אני מתפלל ומקווה שאתם לפחות תישארו בחיים, אבא אמר לאחי: אני מקווה שאתם תישארו בחיים ותבטיחו את המשך השרשרת שלא תנותק, אני דור שלושים ושבעה הוא אמר, ואני מקווה שלא יצליחו הגרמנים לנתק את השרשרת של הדור הזה. גמרנו את המלחמה בלי אבא ובלי אמא שבינתיים גם היא נספתה, התגלגלנו במחנות, אחי נהיה קונסול ישראל בניו-יורק, ויד ימינו של משה דיין. היחס אלי היה כזה שאני חייב להמשיך את השרשרת. אני התחלתי באמת בבית ספר קטן "אור תורה" בדרום ת"א, רחוב אוריאל אקוסטה חמש שנים, ושם נבחרתי בבית כנסת גדול "תפארת צבי" בצפון ת"א, מבין שנים עשר מועמדים, בחרו כל אחד בא לשבת לנאום ולתת שיעור בגמרא, משם אני נבחרתי להיות רב שכונה של אזור צפון ת"א, ומשם נבחרתי להיות רב העיר נתניה, ומשם רב הראשי של ת"א-יפו ומשם רב ראשי לישראל וזה לא מקפצות, זה מסלול רב מסודר, עברתי את כל המדורים, וכמובן שהדמות של אבא שמעט מאד אני יכול לזכור ממנו, ליוותה אותי, והוא כתב ספר על קידוש השם בהלכה ובהגדה, הרעיון של קידוש השם הטריד אותו שנים, אבל השתדלתי ואני עדיין משתדל להמשיך את השרשרת שלא תנותק. יש לי שלושה בנים מתוך ילדיי שמונה, בעלי תואר רב, אחד מהם הרב הראשי לישראל היום. במה אתה ממלא את יומך כיום? אני ממלא התפקידים רבים ללא שכר כי יש לי פנסיה. תראה אותי ביום האזכרה לחללי צה"ל, תראה אותי ערב פסח בבית חולים איכילוב, בערב ראש השנה, ובעיריית ת"א לכל העובדים בשבע בבוקר הרצאה גם לפסח גם לימים נוראים, שבת תשובה ושבת הגדול. איך אתה רואה את התמונה העכשווית של מדינת ישראל כאחד שעבר את כל הדרך הארוכה הזאת, תוכל לתת לנו פרספקטיבה לחיים האלה? להשוות לטיטוס הרומאי, זה לא המצב. ההשוואה מקוממת. אנחנו מדינה עצמאית, רק יש לנו סכסוכים ואנחנו כמו שאמרתי הרבה פעמים יודעים למות ביחד ולא יודעים לחיות ביחד. אני חושב שבלמות יחד אנחנו אלופים בלחיות יחד עוד לא גמרנו את הטירונות. איך חיים ביחד אנו לא יודעים. כל פעם יש עליות וירידות ויש סערות כאלה ובסופו של דבר זה נרגע. היו הפגנות, היו כל מיני במשך השבעים וחמש שנה מאלטלנה עד היום היו הרבה פרשיות. אז היה מאבק כן או לא על השילומים, ועולים אל הכנסת, וזורקים אבנים על הכנסת שהייתה אז ברחוב בן יהודה. וחבר כנסת אחד נפצע בראשו מאבן. פשוט אנחנו לא יודעים לחיות ביחד, רק למות ביחד אנחנו אלופים. אתה רואה את בתי העלמין הצבאיים מלאים. מה דעתך על העימותים ההפג נ ות , המחאות העדר ההידברות, לאן זה מוביל? בשבוע הראשו ן של ההפגנות לפני כשלושה חודשים רואיינתי בשלושה כלי תקשורת שונים. אחד היה בצהרי היום ברשת בקול ישראל, רשת ב, של 13 ואחד היה בערוץ הטלוויזיה, איילה חסון הייתה המראיינת ואחד היה ב-, יש רדיו דתי, רדיו חרדי ויש רדיו קול חי. אמרתי יש נשיא מדינה, ילכו שניים שלושה מהמתקוממים ושניים שלושה מהמחוקקים, ישבו אצלו לדבר. לפני חודשיים אמרתי את זה. היו צריכים לעשות את זה לפני חודשיים, היינו חוסכים את כל תנועות הדרכים האלה. הגענו למצב כזה שילדים מבית ספר מוריה בתל-אביב לא יכלו להגיע לבית הספר בבוקר, שלוש שעות עוכבו בגלל חס י מת "אני מחפש אצל אנשים את האור ולא את החושך, את הטוב ולא את הרע" הדרך הדמוקרטית שאני דוגל בה היא הליכה אחר הרוב בלי לדכא את המיעוט, להתחשב במיעוט, ולמה משנה למה הוא במיעוט, אם בגלל אידיאולוגיה או בגלל מצב גופני, לדאוג למקסימום של שוויון בין חלקי החברה ללא אפליה, ועם ישראל חי וקיים. 2023 אפריל | ניסן תשפ״ג 30