"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 67 | אפריל 2023, ניסן תשפ"ג

שנה בשביל 20 לחכות לחוש ולהתעטף באהבה שכזו. תמיד אמרתי לה את המשפט: "לא משנה מה יהיה, אני אוהב אותך בכל מצב ולעולם לא אטוש אותך...". כרמית תמיד שאלה אותי אם אני מבטיח, ותמיד עניתי לה: "אני נשבע!". עמוק בתוך תוכי ידעתי שכרמית נועדה להיות אשתי לעתיד ושהצעת הנישואין שלי ובקשת ידה הן רק עניין של זמן. לא היה לי צל של ספק שאני והיא נעמוד יחדיו מתחת לחופה. אך לאחר חודש, התהפך לי העולם, איני יכול לשכוח את היום הזה בחיים: השעה הייתה אחה"צ. התקשרתי 17:00 לכרמית והודעתי לה שסיימתי מוקדם את העבודה ושאני בדרך הביתה. היא מאוד שמחה ואמרה שהיא במכולת השכונתית, הנמצאת בקרבת ביתנו, ובטח נגיע יחד. סיימנו את השיחה ," I LOVE YOU במילים: " כמו כל שיחה. כשהגעתי לאזור המכולת, לאחר מס' דקות בלבד, ראיתי המולה של אנשים שמק ו בצ י ם באמצע הכביש, חלקם נראו ממש בהיסטריה. עצרתי את המכונית בצד ויצאתי לראות במה מדובר ואם אפשר לעזור. כשהגעתי למקום ההמולה, חשכו עיניי: על הכביש הייתה שרועה כרמית, כרמית שלי, היא פרפרה ודם נזל לה מהפה. התכופפתי לעברה. מישהו אמר לי שנהג פגע בה בעוצמה רבה וברח ושהאמבולנס בדרך. בלי לחשוב פעמיים, התחלתי לבצע לה הנשמה מפה לפה, כשהדמעות לא פוסקות מרדת. פי התמלא בדמה. האמבולנס הגיע והצוות המשיך לבצע בה פעולות החייאה במשך דקות רבות. לאחר מכן, העבירו אותה במהירות לבית החולים, כשאני נוסע אחרי האמבולנס. הכניסו אותה מיד לחדר הניתוח ובמשך שעות טיפלו בה על מנת לנסות להציל את חייה. כל אותן שעות, חיכיתי במסדרונות בית החולים, בכיתי והתפללתי. המחשבה שאני הולך לאבד, שאולי בעצם ראיתי אותה מתה בין הידיים שלי, פתאום כל כך הפחידה אותי. הרופא הראשי יצא לאחר מס' שעות ודיווח לי על מצבה: "הבחורה נפגעה בראשה בצורה אנושה, מצבה קריטי ביותר. אנו עושים את מירב המאמצים להצילה, אך סיכוייה לשרוד הינם קלושים ביותר. רק נס גדול יוכל לעזור כאן. מצטער, אבל זה המצב. הלוואי והיו לי בשורות אחרות לגמרי...". העדפתי לזכור אותה ברגעים היפים שלה, שלנו. יצאתי מבית החולים ונסעתי הביתה אני הולך לספר לכם עכשיו דבר איום, דבר שאני כל כך מתבייש בו והתייסרתי ממנו זמן רב כל כך, בעצם עד היום הזה: לאחר ששמעתי את עדכון הרופא והבנתי שכרמית כנראה נמצאת ברגעיה האחרונים, לא יכולתי לעמוד בניסיון הזה של לראות אותה בנשימותיה האחרונות ולהיפרד ממנה לתמיד, פשוט לא הייתי מסוגל לעשות את זה. העדפתי לזכור אותה ברגעים היפים שלה, שלנו. יצאתי מבית החולים, נסעתי הביתה ולא חזרתי יותר, למרות שידעתי שאני היחיד בעולמה ולמרות שנשבעתי לה שלא אטוש אותה לעולם. אפילו לא ראיתי לנכון לברר מה איתה, כי לא יכולתי להתמודד עם בשורת האיוב על מותה של כרמית בטרם עת. אני יודע שרבים מכם תקללו אותי על כך שסיימתי את הקשר בצורה הכי מכוערת ואכזרית ובטח תגידו שאני בן אדם כל כך קר ומנוכר. אכן אני ראוי לכל הקללות והגינויים שבעולם. אך מצד שני, יש פתגם האומר "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו", ובאותם רגעים, זה מה שהרגשתי שנכון בשבילי לעשות. המשכתי את חיי, אך לא יכולתי לשכוח את כרמית, היא ליוותה אותי לכל מקום. כעבור שבעה חודשים, הכרתי את חופית. התחלנו לרקום בינינו קשר שהפך לסיפור אהבה, אך אם להודות על האמת, זו לא האהבה שהייתה לי לכרמית, אהבה כזו יש פעם בחיים. זו אהבה מסוג אחר, בעוצמות אחרות, אבל אני מאוד אוהב את חופית, עובדה שכעבור עשרה חודשים ביחד, הצעתי לה נישואים, ולפני שבוע בדיוק, התחתנו. בחופה, כאשר עמדתי עם חופית מתחתיה, ענדתי לה את הטבעת וקידשתי אותה, לפתע הדמעות זלגו מעיניי ופרצתי בבכי. חופית וכל האורחים 2023 אפריל | ניסן תשפ״ג 73