"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 67 | אפריל 2023, ניסן תשפ"ג

הנהדרת עלה לנגד עיניי, אבל הבנתי שכנראה אני עומדת לשמוע דבר הפוך לחלוטין. רציתי לענות לה , אבל ד"ר רוזנטל לא חיכתה לתשובה. היא המשיכה בשצף קצף ואמרה לי ישירות, "הבדיקות שלך הגיעו". כשהחיוך עוד על פני: נו, אז הכול בסדר? נכון?. שאלתי בתום לב, כי אני אופטימית מטבעי. שקט השתרר מעבר לקו, לרגע חשבתי שהשיחה נותקה, אבל ד"ר רוזנטל המשיכה... לא, לא הכול בסדר....אמרה כמעט בשקט. שוב שתיקה. ואז אמרה את המשפט שלא אשכח כל חיי. הרגע "זה סרטן וזה נדיר", הזה צרוב לי כמו קעקוע בלב. צנחתי על המיטה בבום אחד גדול. לא שמעתי את המשך דבריה של הרופאה, הייתי בהלם מוחלט. רק בסיום השיחה שמעתי אותה אומרת: "הפניה להמשך בדיקות יחכה לך במזכירות המרפאה". באותו הרגע הבנתי כי החיים שלי לא יהיו עוד כשהיו, התחושה הייתה ק"ג שנחת 5 כמו של פטיש לי לפתע על הראש. השאלה הראשונה שעלתה במוחי היתה: "מה אני עושה עכשיו"..? איך אני הולכת לעזוב את העולם 4 הזה? ולהשאיר למשה ילדים קטנים לטפל בהם? הגרון התייבש וזיעה קרה זלגה לי במורד הגב. באותו רגע החלטתי, את לא אומרת לאף אחד את מה שאמרה ד"ר רוזנטל, תמשיכי כאילו השיחה הזאת לא התקיימה. כך המשכתי את היום עם הפעילויות המרובות כשהמחשבות שהעסיקו אותי סבו סביב הדאגה שבני המשפחה לא ידעו, שלא יכאב להם כפי שכואב לי. הערב הגיעה ואיתו גם השקט בבית, הילדים נכנסו לחדריהם ורק אני ומשה נשארנו יחד בסלון הבית, הוא צפה במשחק הכדורגל שחיכה לו כל השבוע, ואני באותו הרגע הבנתי, שהוא חייב לדעת. "שהסוד" שלי צריך להיות גם שלו, כי מעולם לא הסתרתי דבר ממנו. בהחלטה של רגע, שאלתי אותו: האם הוא מוכן לצאת איתי לסיבוב בגן המקסים שמול ביתנו?, הגן צופה לנוף מרהיב, ומידי פעם אהבנו לשבת על הספסל ולשתף אחד את השני בקורות אותנו. פרצתי בבכי קורע לב, הגבר שלי, החזק הגדול, הבין ובכה איתי. התחבקנו, פחד אפף אותנו מהלא נודע. בדי וק באותו הרגע, השחקנים יצאו להפסקה ומשה שלי, הסכים לצאת לסיבוב. הגענו לספסל שלנו, התיישבנו. אני רק אמרתי: כי ד"ר רוזנטל צלצלה, באותו הרגע פרצתי בבכי קורע לב, הגבר שלי, החזק הגדול, איש ביטחון, הבין ללא מילים ובכה 2023 אפריל | ניסן תשפ״ג 77