"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 68 | יולי 2023, אב תשפ"ג

ומחקרים דוחות כמיליון ומאתיים אלף איש בישראל מטפלים בבני משפחה עם מוגבלות כלשהי ללא תמורה כספית, ורבים מהם מטפלים ביותר מאדם אחד. השקעה זו בטיפול משפיעה על יכולתם של המטפלים להשתלב בשוק העבודה ועל הצורך שלהם בתמיכה כלשהי. כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב, שבדק את מאפייני המטפלים ואת סוג ומשך הטיפול שהם מעניקים, ואמד את מידת הפגיעה שהם חווים מכך. מהמחקר עולה שחרדים מטפלים בשיעורים הגבוהים חווים את 59–50 ביותר, בני הנטל הכבד ביותר, שכן הם מטפלים גם בילדיהם הצעירים וגם בהוריהם המבוגרים, ורוב המטפלים מעידים שלא חוו פגיעה בעבודה. מטפלים רבים שעות 10 משקיעים בטיפול ויותר מדי שבוע, שווה ערך ליום עבודה. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בסוגיות שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה. המחקר נערך על ידי רחל ארזי, פרופ’ בנימין בנטל ופרופ’ נדב דוידוביץ’, והוא התבסס על נתוני הסקר החברתי של הלמ”ס. החוקרים חי לקו את המגבלות שבעטיין נדרש הסיוע לשלוש קטגוריות עיקריות: מגבלה פיזית – קשיי ניידות הנובעים מגיל מבוגר או מנכות גופנית; מגבלה קוגניטיבית – בעיות קוגניטיביות הנובעות מגיל או מבעיות נפשיות; ומגבלה מנטלית – אוטיזם, מוגבלות שכלית ובדידות. ממשיבי הסקר 22% - כ העידו שהם מטפלים בקרוב משפחה. בבדיקה לפי קבוצות אוכלוסייה נמצא כי מהיהודים הלא-חרדים 22% מטפלים בבני משפחה, 17% - מהחרדים ו 34% מהערבים. עיקר הסיוע ) הוא 76%( בחברה הערבית בקשיים בתפקוד פיזי. בקרב חרדים הטיפול המנטלי שכיח יותר יחסית לעומת יהודים לא-חרדים וערבים ,12%- ו 15% לעומת 27%( בהתאמה). ההבדלים בין הקבוצות עשויים לנבוע מן המבנה המסורתי של החברה החרדית והחברה הערבית, שבהן לעיתים קרובות הנזקקים לסיוע חי ים עם משפחתם, ומהבדלים בשכיחות הדמנציה באוכלוסיות השונות. עוד ייתכן כי מאחר שהגורם המנטלי אינו נובע מגיל מבוגר דווקא, שכיחותו היחסית בחברה החרדית, הצעירה יותר, עולה. ההסתברות של בני קבוצות להיות 59–50- ו 49–40 הגיל מטפלים גבוהה משמעותית .29–20 מזו של צעירים בני “הנתון הזה מחזק את מה שעולה ממחקרים רבים שמצאו כי עיקר הנטל מוטל , שלעתים 60–40 על בני מכונים ‘דור הסנדוויץ”, משום שהם מטפלים גם בילדיהם הצעירים וגם בהוריהם המבוגרים, כך שהם בעיקר אלה שכורעים תחת הנטל ”, אמרה החוקרת רחל ארזי. עוד נמצא במחקר כי אנשים נשואים מטפלים יותר בבני משפחה בני דורם או בבני הדור הבא לעומת מי שאינם נשואים, ובהיבט המגדרי לא נמצא הבדל בין גברים ונשים בהסתברות לטפל בבן משפחה. מצב התעסוקה משפיע, כצפ ו י , על השע ו ת המוקדשות לטיפול בבן מהמטפלים 39% : משפחה הלא-מועסקים מקדישים שעות ויותר, 10 לטיפול מהמטפלים 27% לעומת המועסקים. אולם רובם המכריע של המטפלים – 88%- המועסקים – כ העידו שהטיפול אינו פוגע דיווחו על 5% בעבודתם. רק דיווחו 4% , אובדן ימי עבודה על אובדן שעות עבודה, הקטינו את היקף 2% המשרה, ורק אחוז אחד מן המטפלים עזבו את העבודה עקב הטיפול. הסיכוי של לדווח על מידת 59–50 בני ההכבדה הרבה ביותר עקב הטיפול בבן משפחה גדול מזה של בני קבוצות הגיל האחרות, ונשים מרגישות שהטיפול מכביד עליהן יותר ,47% לעומת 54% – מגברים בהתאמה. 20 “אחד מכל עשרה בני ומעלה בישראל משקיע בטיפול ארוך טווח בבן משפחה מספר שעות המשתווה ליום עבודה בכל שבוע”, אמר פרופ’ נדב דוידוביץ’, ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב. “כפי שהראינו במחקר, הנטל הכבד ,59–50 ביותר מוטל על בני בדומה למדינות אחרות. הממצא הבולט ביותר שעלה במחקר הוא שיעורם הגדול של המטפלים בקרב החרדים – כשליש מהם מטפלים בבן משפחה מכל דור שהוא. אמנם מרבית המטפלים העידו שלא חוו פגיעה בעבודה, אולם העומס הרב שיוצר הטיפול משפיע על תחומים רבים אחרים כמו קריירה, זוגיות וקשרים חברתיים, ודרוש מחקר נוסף כדי להבין את ההשלכות החברתיות והכלכליות של הטיפול, לרבות השוואה בין קבוצות אוכלוסייה שונות”. צילום: ביגסטוק מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה: מיליון ישראלים מטפלים 1.2 בבן משפחה עם מוגבלות 2023 יולי | אב תשפ״ג 17