"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 72 | יולי 2024, תמוז תשפ"ד

המדינה. לא יכול להמשיך המצב שכמה אלפי קומבינטורים אוכלים את הקרם והדובדבן ומיליוני אזרחים מלקקים את הפרורים, המצב הזה מסוכן לקיומה של המדינה יותר ממלחמה. . צוותי הבריאות והרפואה של 3 , מדינת ישראל הם מהטובים בעולם הטיפול המסור והרפואה שלנו מהמובילים בעולם, אז אני שואל איך זה שאנחנו מצילי חיים ומובילים ברפואה בעולם ובנאדם שסובל שעות במיון? 5-6 מכאבים מממתין בין איך זה שהציבור משלם קופ״ח וכשהוא מתאשפז הוא מאושפז במסדרון, בשל מחוסר בכוח אדם והמשפחות הופכות לחלק מצוות הרפואי? למה 26 משמרות של מתמחים היא בת שעות למשמרת? זאת לא משמרת זה עינוי של ממש. בתי החולים הולכים ומתרחבים צריך אופנוע כבד להגיע ממחלקה למחלקה. תנו לרפואה את התנאים כדי לטפל באזרחים בצורה מכובדת, תנו לאזרח את הכבוד הנדרש. תפסיקו להתעלל בנו, יש מספיק כסף במדינה על תסתירו אותו. יש עוד נושאים שחשוב לשנות, אך בואו נתחיל בזה. תנו לנו האזרחים להרגיש שמשהו טוב מתחיל במדינה. הלוואי! אמן. עד 1980 הולנד 2024 אולימפיאדה פריז בימים אלו כשאולימפיאדה פריז מתחילה, אני נזכר בימים 2024 ההם כשהייתי שחקן נבחרת ישראל בכדורסל באולימפיאדה שהתקיימה 1980 בעיר ארנהיים שהולנד בשנת זה התחיל בחצי שנה של אימונים כקדחתניים בהנהגת מאמן הכדורסל האגדי שמעון שלח (צינגה). היו אלו ימים של אושר אלוהי, ההכנות, מחנות האימונים, החבר'ה וכל המסביב נתנו לי הרגשה שתמיד אזכור אותה כתקופה הטובה שהייתה לי בחיים. אני נזכר ששבועיים לפי הטיסה להולנד התלבטנו אשתי ואני אם לטוס. אשתי דבורה הייתה בחודש התשיעי להריונה, ימי 30 ודבר נוסף וכואב היית בתוך האבל על מות מורי ורבי אבא שלי עליו השלום ז"ל. בהחלט דילמה לא פשוטה. תודות לדבורה אשתי שנתנה לי כתף ותמיכה שחיזקו את רוחי לצאת עם הנבחרת. לילה אחד לפני אחד המשחקים החשובים בשעה עשר בלילה הכריזו ברמקולים בכפר האולימפי בקול חגיגי: שלמה נקוה מנבחרת ישראל בכדורסל מזל טוב, לפני כמה דקות אשתך דבורה ילדה בן, אנו מאחלים לך מזל טוב. היה זה רגע מרגש במיוחד. למחרת ערכו לי מסיבה בכפר האולימפי וכל הספורטאים שהיו באולם שרו ואיחלו לי מזל טוב ובעיתוני הולנד כינו את בני דוד הרך שנולד בכפר בשם: בייבי אולימפי! לא נכה – אל תחנה, לא לנצל את תו הנכה! אני פונה אליכם ציבור הנכים המרותקים לכיסא גלגלים והנוהגים וגם להורים לילדים עם מוגבלות המסיעים את ילדיהם. בגלל הזלזול ואוזלת היד של משרד התחבורה אנו, הנכים בכיסא גלגלים, לא מוצאים חניה לרכבים שיש בהם מעלון. משרד התחבורה מעניק תו נכה לכל דכפין ללא בחינה מדוקדקת של צרכיו. גם לכאלה שיש ציפורן חודרנית...כמה שזה ישמע אבסורדי. לצערי, משרד התחבורה אינו מבין כמה חשובה החנייה הנוחה לאדם בכיסא גלגלים. בשנים האחרונות יש מאות אלפי תווי חניה חלקם הושגו בקומבינות אבל האזרח הישראלי תמיד יאמר שהוא לא מחנה בחנית נכים. אבל נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי אחד שלא מחנה בחנית נכים. בני משפחה לוקחים את התו החניה של הנכה ומשתמשים בו במקומות העבודה שלהם. מפה אני קורא לבעלי עסקים שאם גילתם שאדם ללא מגבלות מנצל את התו החניה במקומות העבודה שלו תנקטו בחומרה מולם. בימים האחרונים אני מנהל שיחות עם ראשי משרד התחבורה כדי להסדיר מקומות חניה מסודרים לרכבי נכים עם מעלון ולנכים (מרותקים) המוסעים ע"י בני המשפחה. עד שזה יסודר אני מציע וממליץ לכם לחנות כמו בתמונה תחנו לרוחב (באלכסון) כי אף אחד לא מבין לאיזה סכנת חיים הוא גורם לנו. משולחנו של מומו לא נכה – אל תחנה צלצלתם לסבא וסבתא? שאלתם לשלומם? לכם, זאת שיחת טלפון. להם, זה נחת רוח ושמחה בלב. 2024 יולי | תמוז תשפ״ד 26