"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 73 | אוקטובר 2024, תשרי תשפ"ה

בשנה האחרונה אני פוקד את מרכזי השיקום בבתי חולים ברחבי הארץ. ביקורים אלו אינם חדשים לי. מזה שנים רבות שאני מגיע למרכזי שיקום בבתי חולים במטרה לעודד צעירים וצעירות שפתאום ברגע טרגי אחד חייהם השתנו שלא לומר התהפכו ממש, מתאונות דרכים, מהצבא, מעבודה ומהגורל שמתאכזר לנו. אני פוגש אותם כשכתמי דם עדיין על התחבושות שעוטפות את גופם. אחרים מגלים את מצבם רק לאחר שהסירו מעליהם את השמיכה אחרי הניתוח וההרדמה ואז רואים שחלקים מגופם כבר לא איתם. למעשה אז הם נכנסים למסלול שחור שנמשך ימים ושבועות קשים. ימים של עצבות, ימים של דמעות, מחשבות וחשבון נפש, ימים של חיפוש יציאה מהמסלול השחור הכואב והנסתר שהם נכנסו אליו. חלקם כלל לא רוצים לפגוש אף אחד מלבד המשפחה הקרובה. יש גם שלא רוצים לשמוע גם מהמשפחה. כנכה ותיק עם ניסיון רב שנים לצערי, וכיו"ר ארגון נכי ישראל שפוגש אלפי נכים בחיי וביום יום, אני מבקש ומחפש לפגוש אותם ולעודד אותם בזמן הקשה ביותר בחייהם כשהם נמצאים בתהום ממש. אני מראה להם שהחיים ממשיכים למרות המגבלה. אני מספר להם את סיפור חיי בתחנות השונות שעברתי ועובר: בספורט הפראלמפי בכדורסל, בתחומי התעסוקה, בפעילות החברתית, במשפחה, ובכלל ואומר תודה גדולה לאל שנתן לי כוח לעשות חיל. בהתחלה הם לא מבינים מאיפה באתי להם ואיך אני חודר לליבם. אני מספר להם על מקרים רבים שפצועים לא רצו לשמוע אף אחד ובמיוחד לא את צוותי הרפואה הנפלאים שעושים עבודת קודש, הם דוחים אותם באמירות כמו: "אתם חוזרים לביתכם וממשיכים בחיים ואנחנו תקועים כאן לכל החיים!". אבל לי הם לא יכולים להגיד את זה כי אני מגיע אליהם ישוב בכיסא גלגלים ממונע. האסימון נופל להם כבר מן הרגע הראשון כשאני מספר להם על המאבקים שהובלתי למען זכויות הנכים בישראל. הם נכנסים לגוגל וקוראים עלי ועל כל המאבקים שהובלתי לטובת הנכים, ואני אומר להם ומעודד אותם: "אתם עוד תעקפו אותי כי אתם חיים במדינה שעשינו לכולם שלמה (מומו) נקוה יו״ר ארגון נכי ישראל גיבורים וגיבורות שלנו, יש חיים גם כפצועים... לוחמים יקרים שלנו, הרימו ראשכם – החיים מעל הכל! 2024 אוקטובר | תשרי תשפ״ה 22