"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 74 | דצמבר 2024, כסלו תשפ"ה

אמית בת 14 הבכור, מור בן . ולבסוף יש את 9 , שי, בת 12 .6 ליעד הקטן, בן כשאתה אומר "תומכת", אני מדבר במיוחד על הקטע הזה שעברת ממצב של בריא למצב של נכה. איך זה השפיע על האינטראקציה בתוך המשפחה? בהתחלה זה היה סוג של שוק. קרה פה אירוע די גדול. אבל אני חושב שאשתי, איה, אם חושבים שאני אחד כזה שמאוד שאפתן ורוצה להשיג את מה שאני מאמין בו – אז אני כאפס לעומת אשתי. אם היא רואה משהו לנגד עיניה, היא תשיג אותו. אני חושב שהתמיכה שלה בכל התהליך, במיוחד בתקופת השיקום, והיכולת שלה להחזיק את המשפחה ואת הבית – זה מה שנתן לי את הכוח להתמודד ולהצליח. אנחנו מכירים הרבה נכים שנולדו נכים. הם חיים ככה, זה העולם שלהם. הם רגילים בהתאם למגבלות שלהם לחיות את חייהם. אבל בן אדם שבמהלך החיים עובר תאונה או מחלה שגרמה לו להיות נכה – הוא צריך מעלות, לשנות 180 לעשות את כל החיים שלו. איך אתה רואה את זה? למעשה, זה הקושי המשמעותי ביותר. כן, אני מבין אותך. תראה, אני חושב שזה באמת שינה לי את החיים. החיים שלי לפני הפציעה היו שונים, והחיים שלי אחרי הפציעה שונים גם הם. אני לא בהכרח רוצה להגיד מה יותר טוב, כי לכל תקופה יש את היתרונות והחסרונות שלה. מה שקרה זה שהיה לי את החיים לפני הפציעה, והם היו טובים ומצוינים, ועכשיו יש לי את החיים שאחרי הפציעה – והם פשוט שונים. זה כמו לקבל קלפי משחק חדשים. קרה מה שקרה באמצע החיים, לקחו את הקלפים ששיחקתי איתם, ערבבו הכול, ונתנו לי קלפים חדשים. ואתה צריך לשחק עם מה שיש לך? בדיוק. ואתה מנסה לעשות את הכי טוב עם מה שיש לך. זה לא משהו שגורל "נתן", אלא פשוט מה שקרה, וזה מה שיש. אני שמח שאני מצליח להתמודד עם זה. אתה באמת לוקח את זה כמו שזה ומצליח להפוך את זה להצלחה. זה איזשהו תהליך? כן, זה תהליך. אני חושב שאחד הדברים המשמעותיים ביותר אצלי הוא שלא הייתה לי נקודה שבה עצרתי ואמרתי: "אני לא מאמין שזה קרה לי. כמה זה נורא, ואיך אני אצליח לצאת מזה." לא הייתה לך נקודת שבר כזו? לא. אני חושב שזה עזר לי מאוד. כי כשאתה נוטה לדיכאון או לחשוב על כמה מר גורלך, קשה מאוד לצאת מהנקודה הזאת. אותי כל מה שעניין זה לנסות להתקדם כמה שיותר כדי לחזור לעצמי. וזה מה שעזר לך להתקדם? כן. זה מה שלקח אותי קדימה. עד שהבנתי איפה אני נמצא, ועם זה התחלתי להתקדם לחיים חדשים. קודם סיימת ואמרת שזה מסר גם לכל הפצועים והנכים, במיוחד בקבוצת המלחמה. אתה יכול קצת יותר להרחיב? איך אתה רואה את זה? כן, כמובן. אני חושב שאנחנו עדיין לא סיימנו, ואפילו לא התחלנו באמת להתמודד עם ההשלכות של המלחמה. אנחנו עדיין באירוע הזה, עם פצועים מפה ומשם, ואנחנו אפילו לא יודעים עד הסוף את התוצאות האמיתיות שלה – לא בהיבט של פצועים פיזית, ובטח שלא בהיבט של פצועים בנפש. אנחנו רק בתחילת הדרך. מה אתה מרגיש לגבי התפקיד שלך בתוך זה? הפעילות שלי היום, בין אם בייצוג של המדינה ובין אם במה שאני עושה עבור כל הקהילה של אנשים עם מוגבלויות, נותנת לי המון , כל אחד בדרכו." גם עם מוגבלות "אפשר לחיות חיים טובים ומשמעותיים הפעילות שלי היום, בין אם בייצוג של המדינה ובין אם במה שאני עושה עבור כל הקהילה של אנשים עם מוגבלויות, נותנת לי המון מוטיבציה וכוח להמשיך. 2024 דצמבר | כסלו תשפ״ה 32