"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 74 | דצמבר 2024, כסלו תשפ"ה

מוטיבציה. אני יודע כמה כוח, תקווה ואופק זה יכול לתת לאחרים, וזה מהווה אחד המנועים הכי גדולים שלי. אתה מרגיש שאתה מעביר את זה לאחרים? כן, ואני שומע את זה לא מעט. הרבה אנשים אומרים לי שאני נותן להם כוח ותקווה, שאני מעורר השראה, ואני שמח לשמוע את זה. אבל חשוב לי להדגיש שאני בעצמי שואב את הכוח והרוח מתוך הידיעה שאני מראה לאחרים שאפשר – שיש חיים, שאפשר להצליח ושאפשר לראות את עצמך מתקדם, גם אחרי כל קושי. אז מה אתה לוקח מזה לעצמך? זה נותן לי הרבה מאוד כוח. הידיעה שאני מצליח להראות לאחרים שאפשר, זו גם מוטיבציה וגם סיפוק אדיר בשבילי. ואני שמח על ההזדמנות הזאת. מה המסר שלך לכל האנשים עם מוגבלות, ובמיוחד לפצועים שאנחנו עוסקים בהם עכשיו? איך אתה ממליץ להם להמשיך בחיים בצורה הטובה ביותר, למרות המוגבלות? אני חושב שהמסר הגדול ביותר הוא שאפשר לחיות חיים טובים ומשמעותיים גם עם מוגבלות, וכל אחד בדרכו. מה זה אומר בפועל? זה אומר שאתה יכול ללכת ללימודים אקדמיים, לעסוק בספורט הישגי, להצליח מבחינה כלכלית – ובעיקר, אתה לא חייב לשקוע בדיכאון או להיכנע לתחושת תסכול. אני חושב שהכי חשוב להבין שהמוגבלות היא רק חלק ממי שאנחנו, לא מי שאנחנו. לכולנו יש מוגבלות מסוימת. יש כאלה שהמוגבלות שלהם פיזית ונראית לעין, ויש כאלה שהיא בלתי נראית – אבל היא קיימת אצל כולם. איך אפשר להתמודד עם זה? אפשר לעבוד עם המוגבלות ולא נגדה. לא להתבייש בה, אלא ללמוד לחיות לצידה ולהפוך אותה למנוף להצלחה. החיים ממשיכים, וזה תלוי בגישה שלנו איך אנחנו עושים אותם משמעותיים ומספקים. מה אתה חושב על הסביבה שלנו, החברה הישראלית, בהקשר הזה? לדעתי, היום, במיוחד בישראל, אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר מתקדם ומכיל מאי פעם. הסביבה הרבה יותר אמפתית, מקבלת וערוכה לאנשים עם מוגבלות. גם בתנאים הפיזיים – הנגישות היום בישראל ברמה מאוד גבוהה. קשה לי להיזכר במקומות שבהם הרגשתי שאני לא יכול להיכנס או להתנהל בגלל המוגבלות שלי. אז מה בעצם הטיפ שלך? לנצל את המודעות והנגישות שקיימות היום, לא להתבייש לבקש עזרה כשצריך, ולהאמין שאפשר לחיות חיים מלאים וטובים למרות כל קושי. בסופו של דבר, הכול תלוי בגישה שלנו ובנחישות שלנו להמשיך הלאה ולמצות את החיים. כן, אבל אולי זה נכון בגלל שאתה נתפס אחרת – אתה כוכב, פרזנטור, וזה יפה. אולי זה מוסיף לך כבוד. אבל מה לגבי האנשים "הרגילים", המוגבלים הרגילים? אלה שאינם כוכבים ולא ייצוגיים, שפשוט מתמודדים עם החיים היומיומיים. הם לא תמיד מרגישים את זה ככה. יש הרבה ניכור. אני מבין אותך, ואני לא מתעלם מזה. נכון, החיים לא מושלמים, ויש בהחלט מקום לשיפור. אני מכיר את הסיפורים – כמו הניכור, גניבת חניות נכים, וחוסר התחשבות במקרים מסוימים. זה קיים, אין ספק. אז איך מתמודדים עם זה? אני חושב שהמפתח הוא להתרכז במה שיש ובמה שאפשר לעשות. אם נתמקד כל הזמן במה שלא עובד או במה שלא בסדר – כמו "גנבו לי את החניה" או "לא מתחשבים בי" – זה יכביד עלינו וימנע מאיתנו לעשות צעדים חיוביים. אז מה הגישה שלך? להיות חיובי. להרים את הראש למעלה, להיות גאה במה שאתה עושה, ולהמשיך לדחוף קדימה. החיים לא מושלמים, אבל יש לנו את היכולת לשפר אותם אם נבחר להתמקד בעשייה ובצמיחה, במקום במגבלות או בקשיים. אחלה. אתה רוצה להוסיף משהו שלא שאלתי? כן. הייתי רוצה לומר שלכולנו יש את הכוח לשנות את החיים שלנו, גם אם זה מרגיש קשה. המוגבלות היא רק חלק ממה שאנחנו, היא לא מגדירה את כל מי שאנחנו. חשוב לזכור שתמיד אפשר לשאוף ליותר, ותמיד אפשר לשנות ולהשפיע – גם על החיים שלנו וגם על החברה שסביבנו. בתקופה הזאת, מעבר למה שאנחנו עושים ומייצגים, אני חושב שצריך לזכור את האנשים שנמצאים כרגע בקו הראשון – את הפצועים, את הנעדרים, ואת כל אלה שעוד לא חזרו. ומצפה שיחזרו למשפחות שלהם...שעוברות את התקופה הנוראית הזו, אני מאחל שימצאו טיפה של שלווה פנימית, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בתוך הסיטואציה הקשה הזאת. אנחנו איתם בכל צעד ובכל פעולה שאנחנו עושים, בין אם זה בפעילויות יומיומיות ובין אם זה בתחרויות ספורט. נכון, זה מורגש. כן, זה משהו שאני מקפיד עליו. בכל אירוע או תחרות שאני נמצא, אני מקדיש להם מקום – מזכיר את הכאב והתקווה שלנו בשבילם. תודה רבה, אתה עושה עבודה מדהימה. שיהיה המון בהצלחה. תודה רבה גם לך! אני חושב שהתמיכה של אישתי בכל התהליך, במיוחד בתקופת השיקום, והיכולת שלה להחזיק את המשפחה ואת הבית – זה מה שנתן לי את הכוח להתמודד ולהצליח. צילום: ישראל היום 2024 דצמבר | כסלו תשפ״ה 33