"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 74 | דצמבר 2024, כסלו תשפ"ה

כשהיא סיפרה לבחור על דברי האב, הוא אמר לה שבדרך כזו או אחרת, היא חייבת לגלות להם מיהו באמת. הבחורה תפסה תעוזה וגילתה להוריה מי זה האהבה הגדולה שלה ומה מצבו האמיתי. ההורים היו בהלם מוחלט. האם התעשתה ראשונה ושאלה את בתה אם היא מודעת לאיזו סיטואציה רגישה ולא פשוטה היא נכנסת, וכשבתה השיבה בחיוב, האם איחלה לה בהצלחה. האב, אשר התקשה לקבל את הבשורה של בתו, הביט בכעס בבתו ובאשתו והחל לצרוח: "אתן נפלתן על הראש? מכל הגברים שיש בעולם, דווקא מצאת את הגבר הזה? את צעירה ויפה, מגיע לבת שלי את הטוב ביותר ולא איזה צמח מדבר! אני מבקש ממך לחשוב היטב היטב! דבר אחד בטוח - אני לא מוכן לראות את היצור הזה אצלי בבית!". הבת נפגעה קשות ופרצה בבכי. "לו רק היית מנסה להכיר את הבן אדם שהוא, אבא, היית מדבר אחרת לגמרי!" אמרה והלכה לחדרה. למרות דבריו הקשים של אביה, היא לרגע לא חשבה לוותר על אהבתה, להפך, אהבתה אל הבחור רק הלכה וגדלה והרקיעה שחקים. הבחור, מצדו, הבטיח לה שבבוא היום, אביה יבין שזו הבחירה של בתו וזו כוחה של אהבה ויקבל זאת. כל זמן שהבחורה הייתה בקשר עם הבחור הנכה, אביה לא דיבר אתה והתנכר לה. כל ניסיונות האם לדבר אל לבו של האב ולנסות ולרכך את יחסו כלפי בתו עלו בתוהו. נוצר נתק מוחלט בין האב לבין הבת. לאחר כחצי שנה, קרה אירוע שטרף את כל הקלפים: האב עבר תאונת דרכים ונפצע באורח קשה מאוד. הרופאים סיפרו לו שקיים חשש לפגיעה בעמוד השדרה ויש סיכוי שהוא יצטרך להיות בכיסא גלגלים. האב פרץ בבכי ולא רק בשל חומרת פציעתו. הוא נזכר בחבר של בתו ונזכר ביחסו המחפיר כלפיו וכלפי בתו, הרי עכשיו יכול להיות שהוא יהיה באותו מצב כמו של החבר של בתו. בעודו שוכב במיטת בית החולים, נכנסה הבת. האב הביט בה ודמעותיו לא פסקו מרדת. הוא אחז את שתי ידיה ואמר בבכי: "אני מצטער, בתי, על כל מה שעשיתי לך. לא נתתי לך קרדיט, פקפקתי באהבתך, ובעיקר, שפטתי בן אדם וחרצתי את גזר דינו ללא משפט צדק וללא כל ניסיון אמיתי להכיר אותו. כעת, כאשר אולי אהיה במצבו, לא הייתי רוצה לחוש יחס כזה על בשרי. אני מתבייש בעצמי ומבקש את סליחתך ואת סליחת חברך!". הבת השיבה בדמעות שהיא סולחת לו על הכל ונשקה בחום על מצחו. "לו רק חברך היה כאן עכשיו, הייתי המאושר באדם!" מלמל האב. הבת ליטפה את פני האב, מחתה את דמעותיו ואמרה: "הוא כאן, אבא, ממתין מאחורי הדלת, הוא בא לבקר אותך!". האב הביט בה כלא מאמין. היא יצאה מהחדר, עזרה לחבר שלה בכיסא הגלגלים להיכנס לחדר וקירבה אותו אל מיטת אביה. האב התרגש מאוד, הוא הניח לאט לאט את כף ידו על כף יד הבחור ואמר: "נעים מאוד ותודה שבאת. אנא סלח לי, בחור יקר, נהגתי בך בחוסר הגינות משווע. אני מאחל לך ולבתי את כל הטוב והאושר שבעולם. מעתה ואילך, אני רואה בך כבני!". הבחור הודה לאב ואמר שלרגע לא היה בלבו שום טינה או שנאה כלפיו. "לא היה לי צל של ספק שבסופו של דבר, האהבה הגדולה ששוררת ביני ובין הבת שלך תנצח!" הוסיף הבחור. הבת אחזה בחום בידו של אהובה ובידו של אביה. "עכשיו אני יכול להבין איך בתי התאהבה בך ממבט ראשון. איך אפשר שלא? אתה בן אדם מיוחד במינו!" אמר האב בחיוך. בסופו של דבר, הפציעה של האב התבררה כלא חמורה, והוא חזר לעצמו ולתפקוד מלא, אך אהבתו והערצתו לחבר של בתו המשיכה לגדול ולפרוח. כי גם הוא הבין שזוהי כוחה של אהבה... 2024 דצמבר | כסלו תשפ״ה 77