הנדסת מים

מגזין המים הישראלי הנדסת מים 30 היתה הצעה להקים אגודות מים אזוריות במקום שתהיה מדיניות של רשת ארצית. זה היה מוזיל את המים ומייעל את ניהולם שכן כל איזור מאופיין במקורות מים שונים ומגוונים, אלא שמשום מה הצעה זו נדחתה. כל נושא תאגידי המים, מים לחקלאים והתעריף לציבור- הכל היה ברור ושקוף אם היתה מועצת מים. אלא שבניגוד לחוק, לא משתפים אותנו בתהליכי קבלת החלטות. רשות המים מוציאה תקנות ולמעשה לא מתייעצת עם נציגי הציבור באופן אמיתי ומכוון, אלא מבקשת תגובות מנציגי הצרכנים כאשר טיוטות התקנות כמעט אף פעם לא משתנות והשימוע הציבורי הוא בבחינת “הכלבים נובחים והשיירה עוברת“. וכך למשל מקבלים החקלאים הנחתות ולא מספיקים להגיב לשינויים בתקנות לפני פרסומן. אין כל דיון ציבורי הנוגע לשאלת הצורך בהתקנת התקנות והלא לשם כך נועד החוק- שנציגי הציבור יהיו מעורבים בתהליכים. יש קשר ישיר בין המחיר שכלל הציבור משלם למדיניות המים, כך הדבר לגבי המים לשתייה שמחירם האמיר ללא כל פרופורציה מאז תיקון החוק ופעולותיה של מועצת הרשות. גם מחירי המים לחקלאות מוסיפים להיות גבוהים מאוד והדבר פוגע ביכולת היצור של גידולים חקלאים וביכולתם של חקלאים להתפרנס ובעקיפין גם פוגע בקהל הצרכנים. יש קשר ישיר בין המחיר שכלל הציבור משלם למדיניות המים. כשהמחיר המים לחקלאות גבוה, מחירי הירקות והפירות עולים או שהחקלאים פשוט יפסיקו לגדל והדבר יביא ליבוא שיהיה יקר מאוד לצרכן. מפעלי ההתפלה כמשל לחוסר התנהלות כלכלית נכונה מפעלי ההתפלה שהיו צריכים לקום עשור קודם והתעכבו בשל רשלנות . האוצר התחייב לקנות את כל המים BOT פקידי האוצר, הוקמו בשיטת ה- שהם יפיקו לתקופה ארוכה, אך העדיף שהמים ילכו לים כאשר היה עודף מאשר למכור במחיר נמוך יותר לצרכנים ובהם החקלאים. המדינה נאלצה לשלם פיצוי של עשרות מיליונים רבים למפעלי ההתפלה. על כל אי יצור של (לא כולל את ההולכה ₪ 1.20-1.40 מטר מעוקב אמורה המדינה לשלם בין כיוון שאם אינך מייצר מים אינך צריך להוליכם). היו שנים של עודף ייצור מים מותפלים והיה מחסור במים לחקלאות. החקלאים רצו לקנות את המים במחירי עלות , בכדי לא להשבית חלק מיחידות היצור במפעלי ההתפלה. רשות המים סירבה ואף נאלצה לשלם את הפיצוי כאמור למפעלי ההתפלה. לסיכום נשאלת השאלה, היכן נקבע שמחיר המים הינו משק סגור שאפשר להשית עליו את כל העלויות של היצור ועוד? למה תשתיות חשובות אחרות כמו כבישים, רכבות ושירותי רפואה שכולם נוצרו כדי להקל על האזרח לא מושתת עלותם על האזרח? האם מים הינו מוצר יוקרה, המחייב תשלומים לא הגיוניים שנקבעו על ידי פקידים מבלי שיהיה כל דיון ציבורי בנושא? נושא זה אף עלה בחוות הדעת של מבקר המדינה ובה נאמר: ,2001- “עיקרון העלות שנקבע בחוק תאגידי מים וביוב, התשס“א אמור לבסס את הכלל הכלכלי לפיו יש ליצור זיקה ישירה בין צריכת המוצר לבין עלותו בפועל, דבר שאמור להביא להתייעלות ראויה. עם זאת, נראה, כי קביעתמרכיבי תעריף המים החדש נעשתה על פי דרך פרשנות מרחיבה של עיקרון העלות, כאשר היא כוללת בו מרכיבים של עלויות תשתית, בהווה ובעתיד. בכך מוטלות כל העלויות הללו על כלל ציבור צרכני המים, בעיקר על הצרכנים הביתיים, במקום לתקצבן באמצעות תקציב המדינה, דבר שיאפשר גמישות בהטלת נטל העלות בצורה דיפרנציאלית ובהתחשב באוכלוסיות מעוטות יכולת וחלשות בחברה. מן הראוי, שהחלטות בדבר העלאת תעריפי המים תתקבלנה לאחר שווידאו, כי נעשתה בדיקה יסודית של הנתונים ומרכיבי התעריף, לאחר גיבוש תכנית אב ולוחות זמנים לסגירת פערי העבר. יתר על כן, בהיות המים מוצר קיומי לכל תושב במדינה, העלאה בשיעור ניכר של תעריפי המים עלולה לפגוע בצורה קשה באוכלוסיות מעוטות יכולת וחלשות בחברה. חלק מהמחוייבות הבסיסית של המדינה לאזרחיה הוא חובתה לספק לכל אזרח כמות נדרשת של מים במחיר השווה לכל נפש. נוכח כל האמור לעיל, ולאור העובדה שמדובר במים - מוצר יסוד חיוני מאין כמותו; לאור העובדה שסוגיה זו מצריכה עדיין בירורים ובדיקות מעמיקות על מנת למצות אתתהליך קבלת ההחלטות במלואו; לאור הפגיעה הקשה האפשרית בחלקים נרחבים של אוכלוסיות חלשות בחברה; ולאור טענות ונימוקים חדשים שהועלו בדיונים שהתקיימו בנושא זה גם בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת; יש מקום לשקול מחדש ובאופן ענייני ומעמיק את הצורך בביצוע מיידי של ההעלאה הניכרת של תעריפי המים, ולבחון השהיית מהלך זה עד למיצוי כל הבדיקות הנדרשות. אכן, כאן אנו דנים בבדיקה שבוצעה בהתאם לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת. הנושא חשוב, גדול ומורכב, וראוי לבדיקה יסודית ומקיפה על ידי האחראים לדבר, תוך מתן אפשרות נאותה לגורמים השונים למצות את זכות התגובה. וערעורים 2906/011 בית המשפט העליון, בנושא אחר, אמנם (ע“א נוספים), הנוגע לכמויות מי גשמים שבוזבזו בהצפות מחוסר ניקוז מתאים וגרמו לנזקים, הטיב לומר בפסק דינו, כי “אילוצי תקציב אינם קולב שניתן לתלות עליו כל אי-עשייה מצד רשויות הציבור“. הדברים יפים גם ביחס לנושא המצוי בפנינו“. קיומה של מועצת המים היה מחייב קיומו של דיון ציבורי, שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות והיה מונע ביקורת שקיימת בשנים האחרונות על רשות המים והחלטותיה ודיון פתוח ושקוף היה גם מביא לניהול צודק ונכון יותר של משק המים לאזרחי המדינה. אחת ההשלכות החמורות על הציבור בגלל אופן פעילות רשות המים, היא הקיצוץ במים שפירים לחקלאות. רשות המים גם מגבשת תקנות ללא התייעצות אמיתית עם הציבור או מתן משקל ראוי לשימוע ציבורי