הנדסת מים

16 מגזין המים הישראלי הנדסת מים מה הן הפתרונות לטיפול במזהמים הללו ? אנו במרכז לחקר המים מפתחים טכנולוגיות ייחודיות מבוססות חימצון שנות מחקר 4 מתקדם לפירוק של חומרים אלו מהמקורות השונים. ביצענו בשפד״ן ביישום של הטכנולוגיה המפרקת חומרים אלו ומטיבה עם תהליך ההחדרה של קולחים לבריכות ההחדרה השלישוניות, באמצעות העשרה בחמצן המשפר את הפירוק הביולוגי במטרים הראשונים של התווך הלא רווי וכן מקטין דרמטית את המסת המנגן למי התהום. בנוסף, עבדנו עם חברת תרופות גדולה בהצלחהמרובה. הוכחנו פירוקמלאשל התרופותבזרםהשפכים של המפעל. וכן אנו מנהלים פיילוט ייחודי בבית חולים גדול בארץ, המיישם את הטכנולוגיה שלנו לפירוק חומרים כימותרפיים משפכי הבניין האונקולוגי. טכנולוגיות אלו חשובות ביותר ליישום על מנת לצמצם אתשיחרור התתרופות לסביבה ובכדי לייצר קולחים ללא שאריות של חומרים אלו. כאשר בוחנים באופן כללי את מצב איכות המים בישראל, איפה אנחנו עומדים לדעתך ביחס למדינות מפותחות בעולם ? ביחס למדינות מפותחות בעולם מצב איכות המים בישראל הנו טוב וסביר, אך זה לא פותר אותנו מבעיות קיימות. קודם כל נוכחות של מתכות רעילות (לדוגמה, עופרת) במי שתייה הנה בעיה קשה הקיימת בלא מעט מקומות, הן בברזים ביתיים והן בברזיות ציבוריות. הבעיה נובעת בעיקר, מזיהום מישני דרך הצנרת לרוב דרך הצנרת הביתית. כיוון שהאחריות על הצנרת הביתית נופלת על האזרח, המדינה מצידה די מתנערת מכך וזה מהווה בעיה מול ציבור שאינו מודע, אינו מסוגל לנטר, ציבור שבסופו של דבר משלם וישלם את המחיר של הזיהום. כמו כן, כמו שציינתי קודם לכן, יש לטפל במגוון מזהמים בעייתיים שידועים כקיימים במקורות המזון והשתייה, שאריות של תרופות לדוגמה. חייבים לעדכן תקנות מי שתייה וליישם על פי חוק טכנולוגיות בכדי לשפר את איכות המים, לו הציבור ראוי. האם טכנולוגיות המים המפותחות בישראל הן אכן בעלות מעמד כה בולט בעולם או שיש נטיה מקומית להגזים בעניין ? אני חושב שישראל אכן מייצרת הרבה מאוד פתרונות בתחום המים. זאת בעיקר, עקב צורך ממשי בחשיבה יצירתית לפתרונות בשילוב עם אנשים מוכשרים, וחכמים אשר יודעים לחשוב מהר ובעיקר מחוץ לקופסא וכן לפעול בזמן אמת. כל זה מביא את ישראל לקדמת טכנולוגיית המים הן בתעשייה והן באקדמיה. מה דעתך על התוכניות האחרונותשגובשו לפיתוח משק המים ? באיזו מידה הן משקפות מדיניות בת קיימא המותאמת לאזורנו ? ישראל עוברת בשנים האחרונות מהפך גדול במדיניות ופיתוח משק המים. המעבר לתלות כמעט מוחלטת בהתפלה דורשת תכנון מקיף והשקעה. בסופו של יום, מדינת ישראל חייבת לחשוב שנים קדימה וליצור תשתיות בה מספקים מים ליותר אנשים ובסביבה יחסית עוינת. על כן, יש להוסיף מתקני התפלה במקומות המתוכננים, אפילו עם מתקנים אלו לא יעבדו באופן מלא, אלא רק ישמשו כעתודה, הן בצורה עונתית או לעיתים רב שנתית. התוכנית להשתמש בכנרת כאוגר תפעולי למי התפלה הנה בלתי נמנעת לאור ההתייבשות של האזור והצורך לספק מים לירדן. הפחד הגדול שלי הוא שברגע שהופכים תלותיים מידי בהתפלה מזניחים למעשה את השמירה והמחקר על מקורות המים הטבעיים. מצב כזה לא מתקבל על הדעת, כי ישראל צריכה ויכולה לשמור ולהשתמש בהיצע המים הטבעי באופן מקסימלי לצד מקורות חלופיים. כמי שעסק גם בסוגיה של זיהום חוצה גבולות, מה דעתך לגבי סוגיית אספקת המים לשכנינו הפלסטינים ? האם ישראל עשתה את הנדרש מצידה ואם לא, מה הן הפעולות הנדרשות ? לדאבוני גם במידה ושיחות הסכם כלשהוא יביאו לחלוקה מוסדרת של מי אקוויפר ההר, לאור גידול האוכלוסייה ורמת החיים, מים אלו לא יספיקו כך שהפתרונות האזוריים ידרשו מי התפלה, והן לפלשתינאי והן לירדן. אני אפתיע אותך ואומר כי אפילו לשאר מדינות המזרח התיכון, כי כפי שאני רואה את העתיד, אולי אף הקרוב, האיום הקיומי העיקרי על ישראל הנו הגירה של מאות אלפי אנשים אולי יותר, אנשים רגילים, טובים, ללא כוונת טרור, שפשוט יעזבו את האזור המתייבש שלהם שלא מסוגל לספק קיום, וינסו להיכנס ולהגר למדינה הקרובה ביותר, היציבה ביותר, העשירה ביותר ובעיקר במקורות מים ומזון. מה ישראל תעשה אם יעמדו על גבולותיה המזרחיים והדרומיים מאות אלפי אנשים המתקשים לחיות ? זהו איום קיומי על רקע של משבר מים. חייבת להיות ראייה לטווח רחוק ותכנון אזורי לא רק מקומי. אם אני הייתי יכול לקבל החלטות כיום, הייתי משיג תקציב ענק מהאיחוד האירופי והבנק העולמי לבניית מתקן/מתקני התפלה גדולים שיספקו מים רק לשכנינו במזרח, שיציף את המזרח התיכון בכדי למנוע משבר הומניטרי, התססה והגירה לאזורינו. שאלת סיכום: מה להערכתך יהיו תחומי המחקר העיקריים של נושאי איכות מים בשנים הקרובות בישראל ובעולם ? בקנה מידה ישראלי באזורים אחרים של העולם המערבי, לדעתי בעשורים הקרובים ועקב גידול ביכולתשל אספקתמים חליפים (התפלה) פחות יתעסקו בכמויות ויותר נאלץ להתעסק בשמירה על איכות המים, ביצירת פתרונות טכנולוגיים למניעת זיהום והובלת מי שפכים וקולחים בסביבות עירוניות צפופות וחכמות יותר. בנוסף ועקב הנאמר לעיל, עקב לחצים אקלימיים ופוליטיים, ישראל תאלץ לתכנן פתרונות מים אזוריים (אנו שוכנים ליד הים הגדול) בכדי למנוע התלקחות אזורית על רקע של משבר מים. במדינות העולם השלישי, אני צופה, לצערי, בעיות קשות של מחסור במים וזיהום חמור עקב גידול אוכלוסייה לא מבוקר, שלטון מושחת וחוסר תכנון מערכתי לטווח ארוך. המרכז לחקר המים נחנך, באוניברסיטת תל-אביב, במטרה להעמיק את הבנת המנגנונים ותהליכי הזיהום הגורמים למחסור עולמי במים. במרכז מתמקדים החוקרים בפיתוח טכנולוגיות חלוציות, להבטחת אספקת מים באיכות גבוהה למטרות שתייה, השקיה חקלאית ותעשייה ולהבטחת הזרמת מים נקיים בסביבה, בישראל ובעולם. בראש המרכז עומדים פרופ' דרור אבישר, מומחה עולמי בהידרוכימיה, וד“ר הדס ממן-שטינדל, מהנדסת סביבתית. השניים פיתחו בשנים האחרונות מספר טכנולוגיות חדשניות לשיפור איכות המים והגדלת כמות המים הזמינים לזקוקים להם.