הנדסת מים

35 מגזין המים הישראלי הנדסת מים מיליון, 50 מיליון מ״ק בשנה מבארות בשטחה, מתוך צריכה שנתית של כ כיוון שרוב הבארות בשטח העיר הומלחו כבר על ידי חדירת הים התיכון לתת שגדלו לפני jaffa הקרקע שהתרוקן משאיבת יתר. די אם נזכר לרגע בפרדסי פחות ממאה שנה בשטח שעליו נבנתה תל אביב והושקו מבארות שנחפרו בתוך פרדסים, כדי להבין עד כמה ירקנו לבאר שממנה שתינו. התוצאה היא שהיום אנחנו נאלצים לשלם גם בגין התפלת המים וגם בגין הובלתם לעיר. הבינוי המתוכנן בשנים הקרובות והשינוי הצפוי במשטר הגשמים יגרמו להקטנת החלחול לאקווה ויגדילו את ההצפות בערי החוף. זו העת להתחיל ולממש סוף סוף מדיניות תכנון רגיש למים. מדיניות זו מעוגנת כבר שלושה עשורים במסמכים מקצועיים, מנחים ומחייבים, שאת תוצאותיהם אף אקווה טרם זכתה להרגיש באופן משמעותי. פתרונות תכנוניים והנדסיים ומה מונע את יישומם קל להבין שעדיף שחלחול המים יהיה קרוב ככל הניתן יותר למקום שבו פגש הגשם את הקרקע. למים הזורמים בתעלת ניקוז או בנחל בספיקות גבוהות קשה יותר לחלחל. הם מכילים כבר מוצקים מרחפים רבים שמקשים על החלחול ולעיתים גם אוספים בדרכם רעלנים שעלולים לזהם את האקוויפר. כדי לעשות זאת, מחייבת תכנית המתאר הארצית למשק המים - איגום, , להשאיר שטח 2007- ), שאושרה כבר ב 4/ /ב 34 / החדרה והידרולוגיה (תמא בכל מגרש פנוי מבינוי לצורך חלחול. תכנית המתאר לא קבעה יעדי 15% של כ חלחול ארציים במונחיםשל אחוז מכמותהגשם כיוון שפוטנציאל החלחול תלוי במוליכות הקרקע, בטופוגרפיה וגורמים מקומיים נוספים. כוונותיה של תכנית מתאר ארצית אמורות להתממש באמצעות תכניות מהיררכיה נמוכה יותר. בשנים האחרונות מקודמות בארץ מאות תכניות מתאר כוללניות לרשויות מוניציפאליות. למיטב ידיעתי אף אחת מהן לא קבעה יעד לחלחול ושימוש במים כמשאב, אבל כולן כוללות נספח ניקוז המנחה איך מעבירים את עודפי המים בצנרת אל הרשות המקומית הבאה במורד הזרם או לים. רשאים מוסדות תכנון לדרוש לכלול בכל תכנית מפורטת 34 על פי תמ״א לבינוי (תב״ע) נספח ניהול מי נגר מפורט, הכולל יעדים כמותיים חישובי ספיקה ואמצעים הנדסיים ונופיים מחייבים למימושה. מוסדות התכנון שבהן יש מודעות גבוהה יחסית, מסתפקים בהקפדה על כמות השטח הפנוי מבינוי שיאפשר חלחול, אך אינם קובעים יעדים כמותיים לחלחול. רוב מוסדות התכנון מפעילים בקלות את סעיף הגמישות ומאפשרים בינוי ברב או בכל שטח המגרש, לאחר ש״שוכנעו כי אין הצדקה עניינית לקבוע שטחים חדירי מים בתחום התכנית״. מיליון 40 קיימות סיבות רבות להמשך ההתנהלות הזאת הגורמת לזרימה של מ״ק מי נגר עירוני לים על ידי מערכת תשתית ציבורית יקרה והתפלת מי ים באמצעות תשתית פרטית יקרה עוד יותר. הסיבה העיקרית לכך להערכתי היא האתגר העומד בפני כל תפישת העולם של פיתוח בר קיימא: תכנון רגיש למים הוא מורכב בהרבה מתכנון המזרים את המים במהירות מחוץ לגבולות התכנית. הקמת תשתיות המעשירות מי תהום היא יקרה מתשתיות קונבנציונאליות, והתחזוקה השוטפת שלהן קריטית להמשך תיפקודן. פיתוח בר קיימאמשול לעץ שאתפירותיו אפשר לקטוף לאורך עשרותשנים, ובמקרה של ניהול מי נגר גם מאות שנים. סך ערך הפירות יהיה גבוה עשרות ומאות מונים מההשקעה הראשונית ומהתחזוקה. אולם מהפירות ייהנו הדורות הידיעה הברורה שהבינוי הצפוי בשנים הקרובות והשינוי הצפוי במשטר הגשמים יגרמו להקטנת החלחול לאקוויפר ויגדילו את ההצפות בערי החוף, היא הזדמנות להתחיל ולממש סוף סוף מדיניות תכנון רגיש למים