18 מגזין המים הישראלי הנדסת מים טון כלוריד בשנה בשנות 105,000 המלח השנתית הנכנסת לאגם מ .2000- טון כלוריד בשנה בשנות ה 90- לכ 20- של המאה ה 80- ה שידרוג המוביל המלוח בעשור האחרון ביחד עם תפיסת והטיית המעיין מאפשרים פינוי 2018 למוביל המלוח שהחלו משנת A התת-ימי פוליה טון כלוריד נוספים בשנה. העלייה במליחות הכנרת 20,000- של עוד כ מג“ל כלוריד נובעת מחילוף המים הנמוך והמחסור בכניסת 300 מעל מים טבעיים לאגם. פעולות שלילת המלח שנעשו בשנים האחרונות מנעו עליה חמורה יותר במליחות ואמורות להביא בסופו של דבר לירידת מג“ל כלוריד כאשר כמות המים הנכנסים תתייצב. 250- המליחות לכ – מפלס האגם הינו תוצאה של המאזן בין ניהול מפלסים וחילוף מים • כמות המים הנכנסים ליוצאים (בהתאדות, בשאיבה או בהזרמה למורד הירדן). רשות המים מחליטה מדי שנה על כמות המים הנשאבת מהכנרת בהתאם לצרכים ולמצב ההידרולוגי. במצב ההידרולוגי הקשה בחמש השנים האחרונות, התקבלה החלטה לשאיבה מינימלית הכרחית. אולם, בתכנון שמפלס האגם יתאושש בעתיד, ממליצים החוקרים להפעיל המכונה ה“קו הירוק“. 211.5- את האגם במפלס מינימום מסביב ל חילוף המים באגם חשוב כיום לא פחות מהמפלס בשל השפעתו על איכות המים. לכן פועלת רשות המים להגדיל את כמות המים הנכנסים מלמ“ש. האמצעים להשגת מטרה זו 500- לאגם לרמה של לא פחות מ הינם: א. הגבלת הניצול החקלאי ב. קדיחת קידוחים נוספים ג. יבוא מים מותפלים לכנרת. בבדיקה ראשונית שנעשתה במעבדה לחקר הכנרת הובהר שאין סיכון בהכנסת מים מותפלים לכנרת, ולעומת זאת היתרונות בייצוב כניסת המים לאגם באמצעות מים מותפלים רבים. מדדי הצלחה א. עומס הזרחן, המהווה גורם מגביל לציאנובקטריה, ומצוי בביוב ובשפכי רפתות, מהווה מדד עיקרי להצלחת מניעת זיהום באגמים. באגמים בהם עלה עומס הזרחן הנכנס עלה הסיכון לאאוטרופיקציה. ירידת עומסי 70- טון בשנה בשנות ה 100- הזרחן השנתיים הנכנסים לכנרת מכ ) מהווה הוכחה ברורה להצלחת 4 טון בשנה בעשור האחרון (איור 60- לכ מניעת הזיהום באגן ההיקוות. ב. ריכוז הזרחן באגם, מהווה מדד עיקרי לסיכון פריחת ציאנובקטריה ותהליך אאוטרופיקציה. העובדה שבשכבה העליונה של הכנרת ירד ריכוז הזרחן 15- לכ 70- מיקרוגרם לליטר בשנות ה 30- משמעותית מריכוז של כ מבטאת ירידה בסיכון לפריחה 2000- מיקרוגרם לליטר בלבד בשנות ה מאסיבית של ציאנובקטריה. ג. פריחת ציאנובקטריה בכנרת אשר הדאיגה את משק המים בשנות , מהווה גם היא מדד חשוב לאיכות המים והסיכון לאאוטרופיקציה. 90- ה בשנים האחרונות נצפית בלימה ברורה של רמת הציאנובקטריה באגם. זוהי תצפית מעודדת ביותר, לאור הירידה בכמות המים הנכנסים וחילוף המים הנמוך. מג“ל, ירדה בשנות 350- ד. מליחות האגם אשר באופן טבעי היתה כ מג“ל כלוריד, 300 מג“ל ועלתה בשנים האחרונות מעל 220- לכ 80- ה מהווה בעיה מבחינת איכות המים לאספקה. עם זאת, הורדת כמות 90- טון כלוריד לשנה בשנות ה 105,000- המלח הנכנסת לכנרת, מכ מהווה הצלחה גדולה 2018- טון כלוריד בשנה החל מ 70,000- לכ במאמץ לשמר את מליחות הכנרת. למרות עליית המליחות, חילוף המים טון 1,100,000- הנמוך והמפלס הנמוך, אוגר המלח באגם התייצב על כ כלוריד. המשמעות היא שכאשר ישתפר חילוף המים (אם עקב שנים גשומות ואם עקב העברת מים מותפלים לכנרת) תבלם עליית המליחות מג“ל כלוריד. 300- והיא תתייצב על רמה נמוכה מ ה. שימור השימושים השונים במים באגן ההיקוות. הירידה הדרמטית במשקעים הטבעיים ובזרימות הנחלים לכנרת בשנים האחרונות, גרמה לתחרות קשה בין שימושי המים השונים באגן ההיקוות (חקלאות, טבע, תיירות מים ושימור הכנרת כמקור מים). למרות הירידה לעיל, נשמרה ), השתמרה 10-15%- בשנים אלו הצריכה החקלאית (גם אם הוגבלה ב פעילות תיירות המים (בעיקר שייט קיאקים) וגם הספיקה הקייצית בירדן ההררי שלאחר כל שימושי המים במעלה לא ירדה מסף שנקבע בכללי מק“ש) לשם שמירת ערכי הטבע בנהר. בנוסף לכל אלה, 1-1.5( המים נשמרה כניסה מינימלית לאגם, אשר בשילוב עם הממשק האגני והאגמי הביאה להצלחה בשמירת איכות המים באגם. סיכום הכנרת מהווה מקור מים אסטרטגי עבור מדינת ישראל ועל פי החלטת רשות המים תמשיך לשמש מקור כזה בעתיד, גם בעידן ההתפלה ההולכת השנים 20- וגדלה. הניהול האינטגרטיבי אגם-אגן שהופעל בכנרת ב האחרונות יצר מערך משולב הפועל בצורה מיטבית למרות היותו מורכב מגופים שונים. אופן הפעלת הסמכות המקצועית של יחידת כנרת וצוות ההיגוי אפשרו הובלה מקצועית וניהול התייעצויות והיזון חוזר עם גופי הניטור, הממשק והפיקוח. איכות המים באגם נשמרה בערכים סבירים למרות איומים של זיהומים פוטנציאליים וירידה דרסטית בכמות המים הטבעיים הנכנסים לאגן ולאגם. הניהול כולל שורה של ממשקים באגן ובאגם המצמצמים את הסיכון לתהליך אאוטרופיקציה ומגבילים את עליית המליחות הנובעת מחילוף המים הנמוך. בנוסף לכך, נשמרו שימושי המים האחרים באגן (חקלאות, טבע ותיירות מים). המשך ניהול זה בנוסף לפעולות מלמ“ש 500 הנדרשות לייצוב כמות המים הנכנסים לכנרת על לא פחות מ יביא להבטחת איכות המים של האגם לשנים רבות. תודות: הכותבים מבקשים להודות לנציבי המים ומנהלי רשות המים בעבר לחברי צוות ההיגוי בעבר ולצוותי הניטור, הממשק והפיקוח אשר עשו ועושים את עבודתם נאמנה לשמירת הכנרת כמקור מים בר קיימא עבור מדינת ישראל. עליית המפלס הנוכחית מוכיחה שהמפלס עצמו אינו מהווה בעיה בטווח הארוך. זאת מאחר ובגמישות התפעול הנוכחית, עליית מפלס של שנה בודדת מאפשר לשמר מפלס יציב וגבוה יחסית במשך מספר שנים. לעומת זאת, הבעיה שתישאר בטווח הארוך היא חילוף המים הנמוך והשפעותיו על המליחות ועל המערכת האקולוגית באגם. לכן, למרות הצלחת הניהול האגני לשמר את איכות המים למרות הירידה הדרסטית בכמות המים הטבעיים, המבחן העתידי יהיה בייצוב חילוף המים (באמצעות העברת מים חיצוניים לאגן הכנרת) במקביל להמשך הניהול האגני.