הנדסת מים

22 מגזין המים הישראלי הנדסת מים איסוף-טיפול-השבה מלא, הוא גדול. כרגע, לא נראה שהגעה למצב של “אפס הזרמות“ לטבע נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות של משק המים. זיהום הנחלים מורכב מכמה גורמים עיקריים; . עודפי קולחים (בעיקר בחורף) אשר הפתרון היחיד כרגע הוא הזרמתם 1 לנחלים. . תקלות תדירות במערכות הביוב (כשלי צנרת, כשלי תחנות שאיבה) 2 . זיהום ממקורות לא נקודתיים (סחף שדות, דשן וחומרי ריסוס). 3 משק המים משקיע בבניית תוספת איגום וחיבור בין מפעלי ההשבה השונים, על מנת להוביל ביעילות את הקולחים מהיכן שהם מיוצרים, למקום בו הם נדרשים. אולם, קצב הפיתוח הוא איטי ונושא היתירות (בנייה מעבר לתכן ההנדסי המחושב) עדיין לא מקובל. כך, מערכות קיימות לא מתמודדות בהצלחה בתכן המחושב, וסך הגידול של נפח הביוב עולה על קצב בניית מערכות הטיפול, ההובלה והאיגום. תדירות התקלות שמאפיינת את מערכת הביוב היא גבוהה מאוד. הערכה שמרנית מאוד תקלות ביוב. מצב 2 מדברת על כך שבכל יום מתרחשות בממוצע לפחות זה יש לשנות על ידי השוואת התקינה של מערכות ביוב הממוקמות באגן הכינרת (מערכות כפולות בכל תחנה, חשמל חירום, אוגר חירום משמעותי, התראות סלולאריות) לכלל הארץ. הזיהום הדיפוזי, זיהום נחלים ממקורות לא נקודתיים, הוא גורם הזיהום שמלבד כמה אנשי מקצוע, איש אינו מכיר בו. לא מן הנמנע שבמצבם הירוד של חלק ניכר מנחלי ישראל עקב זיהום ממקורות נקודתיים, הזיהום הדיפוזי אינו מורגש. אך, אין ספק שהוא קיים ויש לקדם אותו בצעדי מנע. בנחלים, מדובר בעיקר ביצירה של רצועות נחל רחבות ושופעות צמחייה עשבוניים, שיחית וכן עצים. לכל אחד מקבוצות הצומח הללו, שמור תפקיד בצמצום כניסת סחף, ניצול עודפי דשן טרם היכנסם לערוץ והגנה מפני אירוסולים של ריסוס חקלאי. החזרת המים לטבע כפי שנכתב לעיל, ישראל אינה משופעת במקורות מים טבעיים רבים וגדולים. שני האזורים שכן שופעים במים טבעיים, מעלה כנרת ועמק בית שאן, הם אזורים המנותקים ממערכת אספקת המים הארצית, ותלויים במקורות המים המקומיים לצריכה ביתית וחקלאות. בעבר, היו אלו אזורי ספר והמדינה הצעירה החליטה לא לפרוס אליהם תשתיות כבדות ולאפשר לתושבי האזורים הללו, לפתח את מקורות המים הטבעיים בעצמם. העלייה בצריכה והירידה בשפיעות הביאו למצב שמקורות המים הללו מנוצלים ביתר עבר בכנסת השינוי לחוק המים 2004 תוך פגיעה בתפקודם האקולוגי. ב אשר הוסיף לחוק את מטרת שמירת הטבע והנוף, תחת הכותרת המוכרת “זכות הטבע למים“. בעשור וחצי שחלפו, שוחררו לטבע לא מעט מקורות מים טבעיים, בוצעו הסכמים לחלוקה של מקורות המים בין הצרכנים לבין הטבע וסופקו מים בצינור לאתרי טבע שישבשו. אולם, קצב השחרור של מקורות המים המנוצלים ע“י אגודות המים הפרטיות (להבדיל מאלו המנוצלים ע“י חברת “מקורות“) הוא איטי וסיזיפי. לא מן הנמנע, שהשנים הקשות מבחינת המילוי החוזר הטבעי האטו את התהליך ואולי אף ציננו את הרצון לשחרר מעיינות לטבע. נכון להיום, יש עשרות מקורות מים טבעיים שעדיין מנוצלים לחקלאות (בעיקר מעלה כנרת, עמק המעיינות, עמק יזרעאל) ולא הצלחנו לשחררם. שיקום ושימור האפיק הטבעי אזרח ישראל שיטייל לאורכם של נחלי החוף, ייראה בוודאי ערוץ רחב וישר, עם חתך טרפזי ומעט מאוד צמחיית גדות. אולם, זו אינם צורתם הטבעית של נחלי החוף כלל ועיקר. החלק ההררי של הנחל, תורם בדר“כ את הסחף, באזור השפלה הסחף מוסע, ואילו באזור מישור החוף, מתבצעת רוב ההשקעה של הסחף. כתוצאה מתהליך טבעי זה, נוצרים בנחל באזורי המישור נפתולים רבים ומתרחשת השקעה של סחף שמשמש בתורו מצע להתפתחותה של צמחייה. הצמחייה “מלבישה“ את הנחל ומאפשרת את קיומו של מגוון ביולוגי גדול ועשיר. תצורה זו, מתוחזקת ע“י השיטפונות הפוקדים את הנחל ומעצבים את צורתו לאורך זמן. אולם, שימושי קרקע של חקלאות ובינוי, הביאו להסדרתם ותיעולם של נחלי החוף. הנפתולים יושרו על מנת לייעל את העיבוד החקלאי (קשה לחרוש חלקות אי רגולאריות העוקבות אחר נפתול) ולהגדיל את יכולתו של הנחל להעביר מים מבלי להציף את גדותיו. כתוצאה מכך, הנחל נמצא בחוסר שיווי משקל עקב הטיית היחס בין המורפולוגיה, ההידרולוגיה והביולוגיה, לטובת תפקוד מסוים ומוגבל – צמצום נזקי שיטפונות. קישוריות ורצף בנחלים המונח קישוריות מתאר את האופן שבו באים לידי ביטוי הזרם והמעברים של אורגניזמים, אנרגיה וחומר במערכות נחלים. מרכיבי מערכת הנחל משפיעים ומושפעים אחד מהשני. נחלים, כאלמנט גיאוגרפי עם רכיב קווי שליט, רגישים לקיטוע הרצף. הדוגמאות לקיטוע הממד האורכי ידועות ומוכרות. ביניהן ניתן למנות את הסכרים, הסכרונים, ומאגרי גיא למיניהם. לבד מהקיטוע הפיזי, פגיעה בקישוריות האורכית עשויה להתרחש עקב קיומם של מחסומים כימיים (לדוגמה, מקטע נחל מזוהם בביוב המנתק את מורד הנחל ממעלהו, או מקטע נחל הקולט מים בטמפרטורה המהווה מחסום בפני אורגניזמים שונים). אופן נוסף שבו עשויה להיפגע הקישוריות האורכית הוא הפחתה בספיקת הנחל, אשר עשויה להביא לכך שגובה המים באזורי שרטונות יהיה נמוך מדי בעבור הדגים הנודדים. אולם, מערכות נחלים רגישות לקיטוע גם בשאר ממדי הקישוריות, ולכך יש דוגמאות בולטות ומוכרות פחות. לדוגמא, הקישוריות הרוחבית (הקשר בין הנחל לפשטי ההצפה שלו ולבתי גידול סמוכים). זו עשויה להיפגע עקב מגוון פעולות ההסדרה והפיתוח. החל מיישור פיתולים, הרמת סוללות, דרך הסדרת חתך הזרימה ועד לסלילת דרך שירות או שביל מטיילים לאורכו של הנחל. חסמים אורכיים 235 בסקר שנערך לאחרונה בעמק החולה נמצאו כ הפרוסים לאורך הנחלים והתעלות הזורמים בעמק. רשות הטבע והגנים פועלת על מנת לשפר את הקישוריות ולמתן את השפעתם השלילית של החסמים השונים. בין שאר הפעולות רט“ג מתקינה סולמות דגים באזורי סכרים, משפרת מעבירי מים על ידי הגדלתם ושיקועם בקרקע הטבעית, מתקינה דרגשים יבשים למעבר לוטרות (על מנת לצמצם דריסתן של חיות נדירות אלה). אולם, הנושא בחיתוליו מבחינת המודעות המקצועית (מהנדסי תשתית, מהנדסי ניקוז) וציבורית (מקבלי החלטות). המשך הטיפול בחסמים יהיה על בסיס חומרת הבעיה, הזמינות התכנונית/ביצועית והעלות הצפויה. סיכום המצב הנוכחי ניתן לומר שמדינת ישראל נמצאת במקום טוב יותר מאשר הייתה לפני עשרים שנה ואף לפני עשור. ניכר מאמץ כולל ובין משרדי לשפר את המצב של נחלי ישראל. רט“ג בצעה בהצלחה עשרות פרויקטים של שיקום נחלים ובתי גידול לחים. לצד רט“ג ולא פעם בשיתוף פעולה אתה, גם רשויות הניקוז ונחלים וקק“ל משקיעים מאמץ ומשאבים בשיקום הנחלים ובתי הגידול הלחים בתחומם. יש שיפור ניכר בנושא הזרמת שפכים וקולחים בנחלים. מעיינות משוחררים (לאיטם) ומתבצעות ע“י רשות המים פעולות לשיקום מפלסי האקוויפרים. משרד החקלאות מריץ תכנית לבחינת הייתכנות להרחבת רצועות נחל, ניהול נגר מושכל, ושמירה על רצף וקישוריות. כמו שנאמר במסכת אבות ב' “ לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה.“