הנדסת מים

20 מגזין המים הישראלי הנדסת מים שיאגמו את השטפונות מעונת החורף לעונת הקיץ לפני איבודם במורד הנחל אל ים המלח. מבחינת ירדן, נהר זה הינו ה“חמצן“ לתעלת הע'ור שהינה מפעל המים החשוב ביותר בממלכה ומספקת את כלל המים לחקלאות בבקעת הירדן הירדנית בה מגודלים מרבית הגידולים החקלאיים בממלכת ירדן. לעומת זאת ישראל משתמשת במי הירמוך בעיקר לטובת אספקת מים לחקלאות בעמק הירדן ולהגדלת כמות המים בכנרת. לפני ההסכם השימוש היה 25- מלמ“ש, בעקבות ההסכם ירד השימוש הישראלי לכ 70- בכמות של כ נפגעה הזרימה בנהר 80- מלמ“ש בלבד. יש לציין שהחל מאמצע שנות ה הירמוך בצורה משמעותית עקב בניית סכרים בסוריה על אגן ההיקוות של נחלי הרקאד והעלאן שמזינים את נהר הירמוך. הירדן הדרומי - חלקו הארוך של הירדן היוצא מסכר דגניה עד לים המלח. עקב עצירת המים בסכר דגניה. זרימת המים בקטע זה הינה דלילה ביותר מלמ“ש בלבד שרובם מהמוביל המלוח ומי ביוב. בצד הישראלי, מים 60- כ אלו משמשים בריכות דגים בעמק בית שאן. הירדנים לא שואבים את המים שכן הם באיכות נמוכה ביותר. שימוש אפשרי במים אלו הינו רק באמצעות התפלתם. אקוות הערבה - כל מרחב הערבה הינה חלק מ“בקע ים המלח“ והשטח הגיאוגרפי הינו השטח הכלוא בין דרום ים המלח לים סוף. שטח מחולק לשתי אקוות. אקווה דרומית, המתנקזת לכיוון ים סוף ואקווה צפונית, המתנקזת לכיוון ים המלח. פוטנציאל אגירת מי התהום נוצר כתוצאה משכבת קרקע הבנויה ממסלע קונגלומרט מתצורת חצבה המאפשר חלחול מי תהום. פוטנציאל המים נובע הן מחלחול של אקוות הנגב הגבוהות והן מגשם מ“מ. עובדות 250- היורד בהרי הנגב ובהרי ירדן בממוצע רב שנתי של כ מלמ“ש. 40- אלו יוצרות אקוות מי תהום שפוטנציאל המים שלה הינו של כ מלמ“ש . את המים 12- מלמ“ש ובדרומית של כ 28- באקווה הצפונית של כ באקוות ניתן להפיק בעזרת מתקני קידוח. ים סוף- מדובר כמובן על מי-ים שהיכולת היחידה להשתמש בהם היא ע“י מתקן התפלת מי-ים. לירדן מגע עם הים בעיר הנמל עקבה, המרוחקת מאוד מריכוז האוכלוסיה הירדני הנמצא ברובו בצפון המדינה במרחק של מטרים, עובדה 1000- ק“מ לערך עם הפרש גבהים של למעלה מ 300- כ ההופכת את אספקת המים ליקרה ביותר. העיר אילת הישראלית, מרחקה מריכוז האוכלוסיה זהה אך בערבה הישראלית הן הצפונית והן הדרומית מהירקות 60%- מתקיימת חקלאות מתקדמת שאחראית לגידול של כ הטריים המיוצאים מישראל. עובדה המצריכה כמויות גדולות של מים לשימושים חקלאיים שונים בעלות כלכלית נמוכה ככל הניתן. סעיף המים בהסכם השלום ירדן הייתה ערב הסכם השלום במצב מים חמור. עובדה שהיוותה כמובן איום על הסדר הפנימי בתוך הממלכה הירדנית. בישראל היה מצב של גרעון במשק המים אך לא ברמת מי השתייה אלא ברמת משק המים הכללי. לאור זאת נסקור את עיקרי הפרטים בסוגיית המים בהסכם השלום שנכתבו .II ובנספח נלווה 6 בסעיף . עם חתימת ההסכם ירדן מקבלת כמויות מים גדולות מאגן ירמוך-ירדן 1 בשני אופנים. הראשון, הפחתת שאיבה של מי הירמוך מצד ישראל 36- בהתאם לעונות השנה. הפחתה זו עלתה למשק המים הישראלי בכ מלמ“ש. מלמ“ש חלקם מ“מעלה סכר 29 . נוסף על כך מקבלת ירדן באופן ישיר 2 דגניה“ כלומר מהכנרת או מהירדן הצפוני וחלקם ממים מותפלים בירדן הדרומי. כיוון שבעת חתימת ההסכם לא היה מתקן להתפלת המים, הרי שהמים הללו ינתנו אף הם מהכנרת. בארות של מי תהום בערבה 14 . בערבה, ישראל תוכל להמשיך ולנצל 3 מלמ“ק לשנה), שהועברו לריבונות ירדן בעקבות הסכם השלום עם 7- (כ ירדן והתוויית הגבול בערבה. סימונו המוסכם והסופי של הגבול הותיר בארות אלו, שבהם השתמשו ישובי הערבה מחוץ לתחומי ישראל, אבל על פי ההסכם יכולה ישראל להמשיך ולהשתמש במים אלו ואף להגדיל מלמ“ק לשנה. 10- את השאיבה ל פיתוח מקורות מים נוספים: מלמ“ש באיכות מי שתיה לטובת ירדן. 50 . ירדן וישראל ינסו לפתח עוד 1 . ירדן וישראל יפתחו מאגרים בנק' שונות במורד הירמוך והירדן על מנת 2 לקלוט ולנצל את שיטפונות החורף לטובת משק המים בקיץ. מרבית מלמ“ש יופנה לטובת 3- המאגרים יופנו לטובת משק המים הירדני ורק כ משק המים הישראלי. על כל הנאמר לעיל יש להוסיף שמשק המים במקורות המים המשותפים ינוהל מתוך התחשבות מוחלטת בצרכיו של האחר הן בהיבט איכות המים המסופקת על ידי כל צד שצריכה להיות זהה לאספקה הניתנת עבור משק המים של אותו הצד. הן בהיבט מניעת הזרמת שפכים ופסולת שיפגעו באיכות המים במקורות המשותפים, והן בהיבט של ניהול עתודות המים בראיה רב שנתית. לטובת הניהול המשותף מונתה ועדת מים מקצועית משותפת בה חברים שלושה נציגים מכל מדינה והיא כפופה לדרג המדיני. תכלית הועדה לנהל את משק המים המשותף מתוך ראיה מקצועית ארוכת טווח שאינה כפופה לאינטרסים צרים של כל אחת מהמדינות. לסיכום פרק זה ניתן לראות כיצד בהסכמי חלוקת המים ישנו משקל רב לקבלת מים ע“י הירדנים באזור צפון המדינה מאגן הכנרת-ירדן-ירמוך. לעומת התחשבות של הירדנים בהשארת מצב הסטטוס קוו במים בערבה עבור החקלאות הישראלית שם ואפילו מאפשרת פיתוח של אזור זה שמבחינה ירדנית אינו משמעותי כל עיקר. הסכם המים מול אתגרים חדשים בשנה האחרונה עומד הסכם המים עם ירדן בכמה אתגרים לא פשוטים. מליון מטרים 55 ישראל ממשיכה לספק לירדנים מים בכמות שנתית של מעוקבים מהכנרת. מנגד מערימים הירדנים קשיים על ביצוע עבודות תחזוקה לקידוחי מי תהום בצד הירדני של הערבה. קידוחים אלו משמשים את החקלאים הישראלים וללא תחזוקה שלהם, תפוקתם הולכת ופוחתת. נראה שהסיבה לכך הוא כעסה של ירדן על כך שישראל לא מסייעת בקידום החלק הראשון של פרויקט תעלת הימים ( מובל השלום). חלק זה כולל הקמת מתקן התפלת מים בעיר עקבה והעברת רכז המלח לים המלח, כדי להאט את ירידת המפלס. המתקן אמור לספק מים גם לערבה בצד הישראלי ובתמורה תגדיל ישראל את כמות המים שהיא מספקת לירדנים מהכנרת. בישראל אין הסכמה לגבי יעילות הפרויקט. הוא יחייב את החקלאים בערבה לרכוש מים במחיר גבוה ולא יפתור באופן ממשי את בעיית ירידת המפלס בים המלח. אחת ההצעות שהתגבשו בישראל הוא להגדיל את כמות המים מהכנרת לירדן, לאחר השלמת פרויקט תגבור הכנסת ממים מהמערכת הארצית. כך יובטח תגבור מים לאזורים המאוכלסים ביותר בירדן ובראשם עיר הבירה עמאן שבה יש באופן כרוני מחסור חמור במים. (צפריר רינת)