הנדסת מים

18 מגזין המים הישראלי הנדסת מים העלייה המרשימה של מפלס הכנרת בשבועות האחרונים משמחת לא רק את הציבור הרחב העוקב בדריכות אחר האוצר הלאומי בצפון. גם ליבם של האחראים על משק המים ומדענים מתרחב למראה האגם העומד לעלות על גדותיו. אבל תפקידם הוא לחשוב לטווח ארוך והם עסוקים בשאלה כיצד שומרים על משאב העובר שינויים כל כך תכופים שאינם קשורים במחזור הטבעי שלו ומבטיחים שיהיו בו מים לא רק בכמות המתאימה אלא גם באיכות הנדרשת. הם מוטרדים במיוחד מהשאלה כיצד שומרים על תחלופת מים בקצב הרצוי לשימור המערכת האקולוגית באגם בחורף האחרון עלה מפלס האגם ביותר ממטר וחצי. במידה ומגמת זו תמשך, -) שמעליו יש סכנת 208.8 ( יש סיכוי שהאגם יגיע למפלס הקו האדום העליון ומים 1992 הצפה. במצב כזה יפתח סכר דגניה בדרום האגם לראשונה מאז יזרמו אל הירדן לכיוון ים המלח. לפני קרוב לשנתיים התקרב המפלס לקו -) שבו כבר ישקושי לשאוב אתמי האגם. חצי 214.87 ( ההיסטורי הנמוך ביותר שנה מאוחר יותר, בעקבות חורף גשום, הוא כבר עלה בקרוב לארבעה מטרים. שינויי המפלס היו יכולים להיות דרמטיים עוד יותר. אבל המציאות בכנרת שונה בשנים האחרונות מהנרטיב המוכר ועל פיו מאבד האגם כל שנה כמות גדולה של מים לטובת שאיבה למוביל הארצי. מתקני ההתפלה צמצמו את התלות במתקן זה ובגלל רצף שנות הבצורתשהיה עד לפני שנתיים, צומצמה מליון מטרים 30- עוד יותר השאיבה אליו. למשל, בשנה שעברה נשאבו אליו כ מעוקבים שהם בקושי עשירית מהיקף ההזרמה המירבי. היתרון של הפסקת התלות במוביל הארצי בשנות בצורת גרם לבעיה אחרת ורבת משמעות והיא ירידה בקצב תחלופת המים בכנרת. מדובר בפרק הזמן שבו לוקח לכל המים באגם להתחלף. באופן טבעי נקבע קצב זה בעבר על ידי כניסות מים לאגם ויציאות ממנו אל הירדן או באמצעות התאדות. עם הקמת סכר דגניה הפסיקו המים לצאת ומי שסייע בקיום התחלופה השוטפת היה המוביל הארצי. תחלופת מים היא המנגנון העוזר לשמור על איכות מים והמערכת האקולוגית באגמים. במקרה של הכנרת היא הפכה לחיונית ביותר לאחר שבעשורים האחרונים התפתחה בה בגלל נסיבות שונות, אוכלוסייה של אצות רעילות המסכנות את איכות המים. הריכוזים של אצות אלו תלויים בכמויות מזהמים באגם ובהם חומרי דשן כמו זרחן. שאיבות המים שמרו על קצב התחלופה ובכך סייעו לסלק חלק מהמזהמים. “אם קצב תחלופת המים הוא ארוך מאד, אגם רדוד הופך למעשה להיות מלכודת למזהמים“ מציין פרופ' משה גופן מהמכון למחקר מדעי בגליל (מיגל). “במקרה הטוב הם שוקעים על הקרקעית ובמקרה הגרוע הם מרחפים במים ומזהמים אותם. אם אגם שבו קצת תחלופה ארוך הוא עמוק מאד, כמו אגמים במזרח אפריקה למשל, חומרי הדשן שוקעים לקרקעית העמוקה ואיכות המים העליונים נשארת טובה כל הזמן. הכנרת אינה עמוקה מספיק כדי שתופעה זו תתקיים, ולכן חשוב שהמים והחומרים שבהם יתחלפו בקצב מהיר מספיק כדי למנוע העשרה בחומרים מזהמים“ בחוות דעת בנושא שכתב מנהל המעבדה לחקר הכנרת, ד“ר גדעון גל, לפני מספר חודשים, הוא ציין שזמן השהייה הממוצע של המים בכנרת שנים לפני ארבעה עשורים. ברצף של שנות הבצורת האחרונות 8.3 היה שנים. ההמלצה של אנשי 18.8 ), הוא הגיע לזמן ממוצע של 2010-2018( המעבדה הייתה שיש לנהל את הכנרת ,באופן שזמן התחלופה יהיה נמוך מעשר שנים. “חוסר תחלופת המים הוא הנושא הגדול בכנרת ולא המפלסים“ אומר מנהל רשות המים גיורא שחם. “במעבדה לחקר הכנרת בודקים את ההשפעות של חוסר התחלופה , אבל אין ספק שהאופי של האגם השתנה כשמדובר באוכלוסיות האצות. בלי להיות חוקר אגם, אני חושב שיש קשר בין חוסר תחלופה והתהליך של העשרת האגם באצות. המפלס הגבוה שיש עכשיו, מחייב אותנו למצוא צרכנים למים כדי לחדש הוצאה של מים ואת התחלופה. זאת עיקר המשימה מבחינה תכנונית“. בימים אלה מבצעת חברת מקורות את התכנית לתגבור מי הכנרת באמצעות מליון 120 מים שיוזרמו ממתקני ההתפלה באזור המרכז, עד להיקף של מטרים מעוקבים בשנה. היעד המקורי של התכנית היה לתת לכנרת גיבוי בשנות בצורת. אבל ברשות המים רואים בה גם אמצעי לקיום תחלופה יעילה. היא תאפשר כניסת מים כשבמקביל מתכננת הרשות ליצור מצב שיהיה מי שיוכל לנצל מים שיוצאו מהאגם. “הכוונה שלנו היא להגיע למצב שכל תוספת מים הנדרשת לאזור, תבוא מתוך הכנרת, כשמדובר באספקה אתגר תחלופת המים של האגם הלאומי צפריר רינת