הנדסת מים

ירדו וירדה כמות החנקן הזמין העומדת לרשות האצות במים. מי שסבל מכך יותר מכולם הוא הפרידיניום. בהקשר לכך ירד גם קצב תחלופת מים באגם, ז”א, התארך זמן השהייה שעל פי הגדרתו הוא הזמן הדרוש להחלפת כל המים באגם בהתחשב בכמות הנכנסת ונפח האגם. המחסור במים גרם כמובן למפלס לרדת אבל לא ירידת המפלס היא שהשפיעה ישירות על הירידה בפרידיניום ועל העלייה בחיידקים כחוליים. השינויים בהרכב אוכלוסיית האצות הם תוצאה של שינויי אקלים באזור אגן היקוות הכנרת. השינויים האלה בהרכב אוכלוסיית האצות התרחשו עקב שינויים משמעותיים בזמינות של חומרי דשן (נוטריאנטים) שבמי האגם. בגלל שינויי האקלים הזמינות של חנקן באגם פחתה וזמינות הזרחן כמעט לא השתנתה ואפילו עלתה במקצת. התוצאה של שינויים אילו שממשיכים להתקיים עוד כיום היא ירידה ביחס הכמותי שבין חנקן לזרחן. מצב זה ידוע באגמים בנוסף לשינויים ההידרולוגיים וזמינות הנוטריאנטים הייתה קרב בין יריבים על שליטה במערכת האקולוגית של הכנרת. צילום: גיל אליהו ההשפעה שיש לשינויי אקלים על הכנרת היא ירידה דרמטית בזמינות החנקן ובעקבותיה היעלמות הפרידיניום והתרבות החיידקים הכחוליים 45 העלמות הפרידיניום באמצע שנות התשעים החל הפרידיניום להפסיק להיות דומיננטי ולהמצא בכמויות גדולות. במקומו התחילו להופיע בכמויות גדלות והולכות חיידקים כחוליים (פעם נקראו אצות כחוליות). לחיידקים האלו ישפיגמנטים והם מסוגלים להטמיע (לחולל פוטוסינטיזה). לחלק מהם יש אמצעים ביוכימיים מיוחדים (אנזים מיוחד בשם ניטרוגנז) לביצוע קשירת חנקן מולקולרי מהאטמוספירה ולהטמיע אותו כפעיל ביוכימית בתוך גופם. יתר על כן, חלק גדול מהם מייצר רעלנים (טוקסינים) שמסוגלים לפגוע קשה בבריאותם של בעלי חיים כולל האדם. בנוסף למהפך הפיטופלנקטוני הזה התרחשו שינויים משמעותיים חשובים נוספים באזור אגן ההיקוות של הכנרת הקשורים לאקלים: הטמפרטורה (אוויר ומים) עלתה, כמות המשקעים וכמות הזרימה בנחלים ירדה, הריכוז והכמות הכללית (העומס, במשקל) של חמרי דשן (נוטריאנטים) שהירדן ונחלים אחרים סוחפים איתם אל הכנרת