הנדסת מים

2021 * פורסם לראשונה בזמן ישראל מרץ השכונה, שמשתייכת להרצליה, בנוייה סביב פארק רחב ידיים, ובלב הפארק עובר פלג מים. הבניינים הגבוהים משתקפים במים, וביום חורף שטוף שמש נראה שהמחשבה הרבה שהשקיעו כאן בתכנון הניבה פירות מוצלחים. עד שמגיעים לקצה השכונה, ורואים את המעשה המגונה שבוצע בנחל. במארס לישראל יש סיבות 22- לרגל יום המים הבינלאומי, שחל ב לגאווה: היא מובילה בעולם בטיהור מי ביוב ושימוש חוזר בהם לטובת מהביוב בישראל מטוהר ומוזרם לחקלאים), 90%- החקלאות (כ ומעמידה לרשות תושביה מערכת אספקת מים אמינה ולרוב גם איכותית, עניין לא מובן מאליו באיזור הזה של הכדור. אבל לצד ההצלחות היחסיות האלה, יש גם כשלונות מהדהדים. הבולט בהם נחלים נשפכים אל הים התיכון בין גבול לבנון 16 . הוא הטיפול בנחלים לגבול עזה. ערב קום המדינה הם היו נקיים ושימשו לשחייה, שיט, דיג ובילוי משפחתי. רובם זוהמו במהלך השנים בביוב או בשפכים תעשייתיים, והיום, גם אחרי השקעות של סכומי עתק בשיקום, אי אפשר לטבול אפילו באחד מהם. מי שמתנדב לצלול בקישון, בירקון או בנחל תנינים – שיקום. אבל בזה לא מסתכם מחדל הנחלים. היסטוריית הזיהום של הירקון והקישון מוכרת לכל ישראלי. יש גם כישלון מוכר פחות – ומתסכל אפילו יותר. מדובר בנחלי האכזב, אלה שאפיקיהם מתמלאים בימי גשמים ושטפונות. הם עוברים לרוב בפאתי או אפילו בלב הערים. בטיפול נכון, נחל כזה יכול להיות נכס עירוני: אפשר למקם על גדותיו שבילי הליכה ורכיבה ופינות הסבה, לשלב בין פארק ציבורי לטבע אמיתי. רק שבעירייה הישראלית הממוצעת, מתייחסים אל הנכס הזה כאל נטל. במקום לזרום עם הנחל, תרתי משמע, מנסים למשטר אותו. במקום לחשוב עליו במונחים של ערך טבע, מדברים עליו במושגים של תשתיות וניקוז. במקום מומחי נחלים, מפקידים את הטיפול בו בידי מהנדסים. בדרך כלל התוצאה היא שמכסים אותו בבטון והופכים אותו לתעלה מתה, אנדרטה עצובה למה שהיה יכול להיות. בדרך הזו מפסידים את כל מה שהנחל היה יכול לתת – ומקבלים בתמורה הצפות. הדוגמה המפורסמת ביותר היא הגעתון בנהריה, שראש העיר המיתולוגי ז’אקי סבג התעקש לדחוס אותו לתוך צינור ובתור נקמה העיר חוטפת הצפות קטלניות מדי חורף. נחל גלילות הוא אחד המצטרפים האחרונים למסדר הנחלים שנפלו קורבן לתכנון כושל. כבר אלפי שנים הוא מפלס את דרכו באדמת מישור החוף, ובמאה האחרונה התפתל מאחרי קיבוץ גליל ים בדרך מערבה, לכיוון הים. עכשיו, כשהגיעו לבנות שכונה חדשה, התברר שהנחל ‘מפריע’. התוואי שלו איים לגזול מעט משטח הנדל”ן היקר. במקום להתאים את התכנון לטבע ולאפשר לדיירים החדשים ליהנות מהמתנה שקיבלו, החליטו להסיר את המכשול. הביאו כלים כבדים, הסיטו את תוואי הנחל הרחק מהשכונה וכיסו אותו בבטון כדי שיתנהג יפה. התוצאה מדכדכת ומכוערת להפליא. סיירתי בנחל עם דנה טבצ’ניק, מנהלת היחידה לשיקום נחלים בחברה להגנת הטבע. היא פוגשת תאונות תכנוניות כאלה בכל פינה וליבה נחמץ. “האירוניה היא שקוראים לזה ‘הסדרה’ של הנחל”, היא אומרת. “היום כבר מחלחלת ההבנה שהסטה וביטון של נחלים לא רק גורמת נזקים לסביבה האקולוגית, אלא גם מעלה את הסיכון להצפות, בוודאי בשכונות שנבנו על התוואי של הנחל הקדום כמו שנעשה כאן, בגליל ים. הנחל זוכר תמיד את המהלך הטבעי שלו, את המקום שלו, ולכן חייבים להפסיק להנדס את הטבע. הגיע הזמן בטיפול נכון, נחל אכזב יכול להיות נכס עירוני: אפשר למקם על גדותיו שבילי הליכה ורכיבה ופינות הסבה, לשלב בין פארק ציבורי לטבע אמיתי להפנים שהנחל לא מפריע, ושהבנייה צריכה להתאים את עצמה אליו ולתכונותיו”. אנחנו ממשיכים לצעוד במקביל לקיבוץ. בעומק השטח, כשמתרחקים מהמעקף המבוטן, פתאום מקבלים טעימה מהפוטנציאל המוחמץ: קטע עתיר צמחייה של ואדי נעים, עם קרקעית בוצית מהגשמים האחרונים, פינת טבע קטנה בירכתי היישוב. חבר קיבוץ אחד מגיע לקראתנו עם עגלה גדולה שבה הוא מוביל להקת פעוטות. הוא המשפחתון של הקיבוץ, וזו החצר האחורית שמארחת את הטיול היומי. “כואב הלב ממה שעשו כאן”, הוא מפטיר, “לקחו לנו את הנחל”. נחל גלילות מסמל את מחדל הנחלים משום שהוא חטף פעמיים. ההתעללות בו לא מסתיימת בצד המזרחי של כביש החוף. בחלק המערבי של הרצליה, ליד רחוב נעמי שמר, ממתין לו עוד מפגש חזיתי עם עולם התשתיות. הנחל מגיע לכאן בדמות ואדי מקסים שמתפתל בצילם הנדיב של עצי אקליפטוס, מובלעת ירוקה נהדרת שצמודה לשכונת מגורים שקטה. בשנת הקורונה והסגרים זו היתה רצועת ההצלה של התושבים שנקשרו אליה בעבותות חזקים במיוחד. עד שיום אחד, לתדהמתם, נתקלו בשורת יתדות נטועים באדמה לאורך הואדי, ועליהם שלט: ‘תחום דרך הקו הירוק’. על החתום – נת”ע, הרכבת הקלה. 45 סימון בנחל גלילות לרכבת הקלה. צילום: אביב לביא