הנדסת מים

לכל הגורמים באזור – תוציאו את המים ואת החשמל מהסכסוך”, סיכם והפציר בנו להפיץ את קריאתו. בשבועות שחלפו מאז פגישתנו, ישראל החלה לאפשר טפטוף איטי של סחורות לתוך הרצועה. כניסת דלק לתחנת הכוח אושרה ביוני, וכניסת רוב הפריטים וחומרי 28- רק ב הגלם החיוניים לתפקוד ושיקום תשתיות ביולי, בשל 5- אזרחיות נותרה חסומה. ב מחסור באנטיסקלנטים, החיוניים למניעת הצטברות משקעים בממברנות המשמשות כי הוא נאלץ CMWU לסינון המים, דיווח ה- להשבית את אחד ממתקני ההתפלה אלף 200- ברצועה, אשר מספק מים לכ תושבים. המחסור איים גם על הפעלתם של שני מתקני ההתפלה הנוספים ברצועה, ורק לאחר התערבותשל גורמים בינלאומיים אפשרה ישראל את הכנסת החומרים דרך מעבר כרם שלום. בדברים שנשא גנץ מספר ימים לאחר מכן, ביולי, הוא הדגיש כי: “אנחנו דואגים 13- ב לסייע מבחינה הומניטרית גם לתושבי עזה. אנחנו, אזרחי ישראל, ערבים כיהודים, אנחנו בני אדם, זוכריםשישמיליוני אנשים ברצועת עזה ונבחן כל מהשניתן מבחינה הומניטרית. זה גםהאינטרסשלנו”. בהמשך דבריו, הבהיר כי ישראל מתנה אתשיקום הרצועה בפתרון סוגיית השבויים והנעדרים הישראלים. בעקבות הדיווחים הנוספים על “סיוע הומניטרי”, פנינו אל נג’אר כדי לברר מה מצב תחנה לטיפול בשפכים באיזור מזרח אל-בריג’. משרתת את העיר עזה ואת האזור המרכזי ברצועה CMWU צילום: באדיבות נזקים לעור ולשיער לאחר הרחצה. כשליש אלף מ”ק מדי יום, 50 ממי השופכין, בערך אינם מטופלים או מטופלים חלקית בלבד. חלק ממי הביוב נאגרים בלגונות בקרבה לשכונות מגורים ומחלחלים למי התהום, חלקם מוזרמים לים – המפלט היחיד מחום הקיץ עבור תושבי הרצועה – ומתערבבים בגליםשנישאים לחופי אשקלון ומעבר להם. במאי, ישראל עצרה לחלוטין כניסת 11- ב סחורות מישראל והגדה לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום, וביניהן חומרי בניין, חומרי גלם, חלקי חילוף ועוד ציוד רב החיוני לתפעול השוטף של תשתיות המים והביוב. לצד זאת נעצרה גם כניסת דלקים לתחנת הכוח היחידה בעזה, מה שהשליך ישירות על תפקוד תשתיות המים והתברואה, ובמיוחד על תפקוד מתקני טיהור השפכים אשר תלויים באספקת חשמל סביב השעון. 23- יומיים לאחר שהושגה הפסקת אש, ב במאי, צוטט שר הביטחון, בני גנץ, בעיתון הארץ אומר: “אנחנו צריכים לאפשר את המענה ההומניטרי הבסיסי ככל שיידרש. את כל היתר אנחנו צריכים להתנות בקידום ופתרון של סוגיית השבויים והנעדרים”. בתום הלחימה החלה ישראל להתיר כניסה לעזה רק של משאיות נושאות מזון, תערובות מזון לחיות משק וסיוע הומניטרי המיועד לארגונים בינלאומיים. כל הסחורות האחרות – ובתוכן דלק הנדרש לתחנת הכוח, ציוד חיוני לתפעול תשתיות בסיסיות ושיקום הנזקים שנגרמו למתקניהן, וחומרי בניה – לא הורשו להיכנס מישראל לעזה. דיווח מן השטח בתחילת חודש יוני נפגשנו עם המהנדס מאהר נג’אר, תושב הרצועה וסמנכ”ל . בשיחה שקיים בזום עם עובדי CMWU ה- “גישה”, נג’אר נראה מודאג מאוד. הוא 5,000 נשמע מיואש. “נחוצים לנו בדחיפות סוגי פריטים שונים לתיקון רשתות ומערכות המים והביוב. ישראל לא מאפשרת להכניס אף אחד מהם לרצועה”, אמר, והוסיף כי ציוד הנחוץ לתפקוד ולבנייה של התשתיות עדיין תקוע במחסנים באשדוד, לאחר שנקנה, בחו”ל או בישראל, והכנסתו לרצועה כבר אושרה מצד המדינה טרם הלחימה. נג’אר סיפר כי הוא מוטרד מאוד מהמחסור הקשה שנוצר בצינורות ברזל עוד לפני הלחימה, עקב החרפה בהגבלות שהטילה ישראל על הכנסתם לרצועה בשנה האחרונה. “רק הסוג הזה מתאים לכל הרשתות והמערכות בעזה, ועומד בלחץ השאיבות הגבוה. אין לו חלופה”. לאחר הלחימה, הסביר, נוצרו חסכים קשים רבים, בין היתר במשאבות, בשסתומים, בצינורות מסוגים שונים, ברשתות מתכת לסינון חול ממים שאובים ובחומרי גלם. המחסור באפוקסי, לדוגמה, מעכב את השלמת העבודה על מתקן התפלה חדש, שנבנה במימון ארגון סיוע בינלאומי. “אני תמיד אומר 35