הנדסת מים

נחל שכם בשטח הרשות הפלסטינית. צילום: רמי שלוש מה שברור הוא, שישראל אינה יכולה להטיל את כל האחריות לזיהום הנחלים על הפלסטינים. באמצעות יתרונה הטכנולוגי והכלכלי היא יכולה למצוא דרכים לסייע להם לעשות שימוש יעיל וטוב יותר בקולחים, כדי לשרת את התועלת הסביבתית של שני הצדדים זיהום השפכים פוגע קשה בנחל אלכסנדר ונחל באר שבע, וגם בירקון ובקישון. בנחל אלכסנדר מדובר בהזרמת שפכים בלתי פוסקתמאזור העריםשכם וטול כרם ועיירות וכפרים באזור. ליד שכם הוקם, בתמיכת המדינות התורמות לרשות הפלסטינית, מתקן טיהור שפכים. אבל המים שעברו טיהור אינם מנוצלים להשקיה אלא מוזרמים לנחל שכם, ומשם לנחל אלכסנדר. בדרך מצטרפים למיםשפכים מיישובים פלסטיניים נוספים, ולתוך שטח ישראל מגיעים מים באיכות ירודה. המצב מידרדר עוד יותר בעונת מסיק הזיתים, אז מגיע לנחל נוזל ששמו “עקר”, המכיל ריכוזים גבוהים של מזהמים הנוצרים בתהליך ייצור שמן הזית. בגלל מציאות מתמשכת זו הוקמו בתוך הקו הירוק מתקני חירום לקליטת השפכים בדרכם לנחלים וטיפול בהם. עלות ההפעלה של מתקני החירום הללו מקוזזת מכספי מסים שישראל אמורה להעביר לרשות הפלסטינית. המתקן שהוקם ליד נחל אלכסנדר אינו מצליח להתמודד עם העומס, וזיהום רב מגיע בסופו של דבר לנחל ומחבל במאמצים לשקם אותו. רשות המים מתכננת להרחיב ולשדרג מתקן זה, ובמקביל נתנה את הסכמתה להקמת מתקן טיהור לפלסטינים ליד טול כרם. העובדה שהפלסטינים אינם מנצלים קולחים (שפכים מטוהרים) שטופלו במתקן שעלה כסף רב למדינות התורמות, מחזקת לכאורה את הטיעון שהם אינם מסוגלים ואינם מעוניינים לטפל בזיהום שיצרו. בפועל מדובר בקושי ממשי לנצל קולחים להשקיה חקלאית. הרשותהפלסטיניתאינהפטורהמהחובה לקדם הקמת תשתיות לאיסוף שפכים שאינם מגיעים עדיין למכוני טיהור מעיד על כך זאב אחיפז, המשנה למנהל רשות המים. לדברי אחיפז, תנאי הקרקע באזור יהודה ושומרון ואופי החקלאות הפלסטינית מקשים על ניצול הקולחים. השטח מחולק בין בעלי קרקע רבים, המעבדים את האדמה בחלקות קטנות שחלקמשמעותי מהן נמצאבסביבה הררית, ובתנאים אלה קשה להפעיל תשתית של 13