הנדסת מים

זאב אחיפז המשנה למנהל רשות המים צילום: איתי דודו 14 131 | מגזין המים הישראלי הנדסת מים | ממכליות איסוף (ביוביות) ישירות אל נחלים. אולם הסמכויות של הרשות הפלסטינית מוגבלות לחלק מהשטח. ביתר האזורים, ובכלל זה לאורך חלק גדול מנחל שכם, סמכויות האכיפה הן בידי ישראל. עניין נוסף המקשה על פתרון הבעיות הוא הדרישהשל ישראל, שהפלסטינים יסכימו להקמתמתקני טיהור שיטפלו גם בשפכים של התנחלויות. אפשר להבין את הסירוב של הפלסטינים על רקע האופי הבלתי חוקי של ההתנחלויות והמכשול שהן יוצרות לפתרון מדיני מוסכם. רשות המים גורסת שאי אפשר להמתין עד שהפלסטינים ימצאו פתרונות לשפכים, ולכן יש הצדקה להקמת מתקן גדול יותר ליד נחל אלכסנדר, ולהנחת צנרת שתקלוט שפכים משטחי הרשות הפלסטינית באזור חברון. “אנחנו נטהר אותם, ואם הפלסטינים ירצו אותם להשקיה, נספק להם אותם בכל כמות שירצו ובמועד שיתאים להם”, אומר אחיפז. מי שדורש פתרון מיידי הוא המועצה האזורית של עמק חפר, שנחל אלכסנדר עובר בתחומה והיא הנפגעת העיקרית מבעיות הזיהום המתמשכות כבר שנים. על פי הארגון הסביבתי “אקופיס”, גישה זו של רשות המים מנחיתה מכה קשה על האפשרות לשיתוף פעולה. היא תביא לכך שישראל תמשיך לנהל את משאב המים ולגבות מהפלסטינים מחיר כספי כבד. הארגון ציין כי שום מדינה תורמת לא תקים מכון טיהור שפכים בטול כרם, אם ישראל עומדת להפעיל בסמוך מתקן נוסף. מתקן כזה בטול כרם היה יכול לעודד שימוש בקולחים על ידי חקלאים פלסטינים, או לאפשר למכור קולחים לישראל. לא ברור עד כמה מוכנים הצדדים לשיתוף פעולה כזה. מה שברור הוא, שישראל אינה יכולה להטיל את כל האחריות לזיהום הנחלים על הפלסטינים. באמצעות יתרונה הטכנולוגי והכלכלי היא יכולה למצוא דרכים לסייע להם לעשות שימוש יעיל וטוב יותר בקולחים, כדי לשרת את התועלת הסביבתית של שני הצדדים. השקיה בקולחים. ניצול הקולחים מחייב הקמת מאגרים גדולים, ואין שטחים פנויים להקמת מתקנים כאלה. אחיפז ציין שגם ישראל, אם היתה צריכה להתמודד עם אתגר כזה, סביר להניח שלא היתה מגיעה לתוצאות טובות יותר, למרות הניסיון הרב שיש לה בתחום. תנאים אלה אינם פוטרים את הפלסטינים מהחובה למצוא פתרונות לקולחים, ובהם ניצול משותף של משאב זה עם ישראל. הרשות הפלסטינית גם אינה פטורה מהחובה לקדם הקמת תשתיות לאיסוף שפכים שאינם מגיעים עדיין למכוני טיהור, או לעצור את התופעה של הזרמת שפכים תגובת רשות המים: רשות המים מעולם לא התנתה אישור להקמת מט”ש בדרישה לטיפול גם בשפכים ישראלים. המסר העיקרי שרשות המים ניסתה להעביר הינו שהמשך ההתנהלות באופן הנוכחי בו מחד הפלסטינאים מקימים מט”שים ומטפלים בשפכים שלהם אבל הקולחים המיוצרים במט”ש אינם מנוצלים, זורמים לנחל, מתערבבים בשפכים המוזרמים למורד ומטופלים פעם נוספת כשפכים בתחום ישראל אינו סביר וגורם נזק לשני הצדדים. לכן, לפני שממשיכים להקים מט”שים נוספים בשטחי הרש”פ בלי להבטיח פתרון קצה לניצול הקולחים מוצע לחשוב על פתרונות נכונים יותר המבוססים על שיתוף פעולה הדרך הנכונה הינה פעילות מתואמת ומשותפת כך שהשפכים יטופלו פעם אחת בלבד וינוצלו באופן מלא לשימוש חקלאי. מכיוון שהתנאים האובייקטיבים בשטחי הרש”פ מקשים על ניצול הקולחים בכלל ובוודאי שאינם מאפשרים ניצול מלא, מציעה רשות המים לפלסטינאים להעמיד לרשותם בעדיפות ראשונה את הקולחים לטובת ניצולם במועד ובכמות שהפלסטינאים יבקשו, בעוד שרשות המים תעשה שימוש ביתרות שלא ינוצלו על ידי הפלסטינאים. העיקרון הזה נכון ומוצע ליישם אותו הן במקרה של נחל אלכסנדר בו מוצע שהטיפול בשפכים יתבצע במתקן יד חנה והן במקרה של נחל חברון, בו מוקם בימים אלו על ידי הפלסטינאים במעלה הנחל מתקן לטיפול בשפכי העיר חברון. תרחיש “עסקים כרגיל” של הזרמת הקולחים למורד נחל חברון תביא לעירוב הקולחים בשפכים הזורמים במורד הנחל, ולצורך לטפל בהם טיפול חוזר בתחום ישראל. גם כאן מציעה רשות המים להניח צנרת כפולה שתקלוט הן את יתרת הקולחים המטוהרים שלא ינוצלו על ידי הפלסטינאים והן את שפכים ממורד הנחל ובכך תשמר לפלסטינאים התועלת של מהטיפול בשפכים אשר טופלו במט”ש. אלו רק שתי דוגמאות לאופן בו שיתוף פעולה יכול להביא תועלת לשני הצדדים וככל שתהיה הסכמה לצעוד בנתיב הזה אפשר יהיה ליישם אותו בכל אחד ממקורות ומוקדי הזיהום.