הנדסת מים

13 אלו לא אפיינו את מבנה התעריף או את מטרותיו, כיום קיים קשר ישיר בין התעריפים לבין עלויות משק המים והביוב. רשות המים, היא הגוף האמון על ניהול משק המים והביוב במדינת ישראל, על כלל היבטיו. אם נחזור לאותו מתח מובנה בין התאגיד לרשות המקומית, כפי שאמרתי, הסמכות הועברה מהרשות אל התאגיד ומבחינת הרשות המקומית, מקור תקציבי משמעותי אשר ייעודו לצרכי ציבור שונים ומגוונים כבר אינו קיים. עם זאת, חשוב להבהיר, היתרון שלנו כעת מאפשר לנו 2022 בניהול הריאיון בשנת לגבש נקודת מבט תהליכית רחבה יותר על תהליך הקמת התאגידים, כך שהגם שישנם ויהיו קונפליקטים ומתחים, עדיין ישנה הבנה כי הקמת התאגידים הביאה לשיפור דרמטי ברמת השירות לצרכן ובכלל ההיבטים המקצועיים של ניהול משק המים והביוב בתחומה של הרשות המקומית. חשוב להדגיש, הרשות המקומית היא הבעלים של 100%( תאגיד המים והביוב הפועל בתחומה מניות) וככזו, היא זכאית לקבל מהתאגיד דיבידנדים. יובהר, השאת רווחים היא נכונה ולגיטימית, העברת כספים אלו אל הרשות המקומית משמעה העברת תקציב לצרכי ציבור ולטובת הצרכנים. עם זאת, אדגיש כי מקום ונדרש אישורי לחלוקת דיבידנדים, הוא מותנה בעמידת התאגיד בחובותיו על פי חוק ועמידתו בהיקפי ההשקעות וביחסים פיננסיים, זאת בכדי להבטיח כי לא תפגע יציבותו הפיננסית של התאגיד או יכולתו לעמוד באתגרים ובפעילות בשנים הבאות. רשות המים מעוניינת לפעול לצמצום התאגידים? נקודת המוצא היא שמלכתחילה הכוונה הייתה להקים מספר מצומצם של תאגידים, תאגידים. בפועל קמו יותר 15- לא יותר מ תאגידים, גם בגלל אילוצים פוליטיים וגם בגלל שיקולים מקצועיים. האחרון שבהם ברחובות. יש לציין כי אותם 2016- בשנת תאגידים פועלים בתחומן של למעלה 56 רשויות מקומיות כך שברור שלא 160- מ כל רשות הקימה תאגיד וישנם תאגידים רבים הפועלים בתחומן של מספר רשויות – תאגיד רב רשותי. המאבק להקמתם של תאגידים אזוריים הוא מאבק ארוך שנים אך אם אתמצת, מצב הדברים היום הוא שמנוהל הליך משפטי, הוגשו עתירות של תאגידים לבג”צ כולל עתירה נוספת של 11 המרכז לשלטון מקומי, הנוגעות בהיבטים שונים של חובת התיאגוד האזורי. עמדת תעריף המים והביוב הנגבה מהצרכן אמור לשקף את כלל עלויות המשק ובתוכן גם את הרווח התפעולי של התאגיד אשר מאפשר את ניהול משק המים והביוב בתחומו הוא פועל רשות המים, בוודאי שבכל הנוגע להוראות החוק, הינה ברורה וחד משמעית – יש חוק במדינת ישראל ועלינו לקיימו. טענות רבות עולות בהקשר של ישימות הוראות החוק אשר במתכונתן, כך נטען, אינן תואמות את צרכי השטח ולאמספקותמענהמלא להליכי המיזוג. אין ספק שמודבר במהלך מורכב, כזה המחייב מיזוגן של חברות (תאגידים) בניגוד לעמדת בעלי המניות בתאגידים (רשויות מקומיות). לא רק, בראש כל תאגיד פועל דירקטוריון אשר קיימת בו נציגות לא מבוטלת של דירקטורים מטעם הרשות המקומית, בין אם חברי מועצת העיר ובין אם עובדי הרשות ומשכך לא ניתן לנתק בין החלטות הדירקטוריון לבין עמדת הרשות המקומית ופעילות התאגיד. זהו מבנה הפעלה ייחודי ומורכב שמייצר אתגרים לא פשוטים ומחייב גם ממני בתפקידי ובוודאי שממנכ”ל של כל תאגיד ותאגיד לדעת לנהל את הדבריםתוך הבנהשל מפת האינטרסים השונים אך מהלי לשכוח תפקידנו וטובת משק המים והביוב בישראל. האם יש ביקורת רבה על רגולציית ייתר במשק המים? “כן, יש אמת בטענה, אך, שוב יהיה נכון להסתכל על הדבריםמנקודתמבטתהליכית וכן, גם בחכמה שבדיעבד. הרפורמה שהתרחשה במשק המים והביוב מאז חייבה 2007 הקמת רשות המים בשנת צעדים דרסטיים שהרי משק המים והביוב עמד בפני מצב משברי, לא פחות. כמובן שלמצב זה תרמו גם משתנים חיצוניים, כגון רצף שנות בצורת אך בכל הנוגע לאופן ניהול משק המים והביוב בתחומי הרשויות, היה צורך לבנות תפיסת הפעלה מקצועית וניהולית שונה כמעט בכל היבט. לשם כך, החלה רשות המים, בכובעה החדש (נציבות המים בעבר), ובמסגרת סמכויותיה לבנות את מערך הכללים הייעודי לצורך כך. משכך, הרזולוציהשל הכללים השונים הייתה גבוהה מאד והשאירה, באופן יחסי, מרחב פעולה או תמרון, מינימאלי לתאגיד – זאת בכדי להבטיח תוצאות. עם זאת, כפי שאמרתי בתחילתתשובתי, היום אנו יודעים לבחון את הדברים תהליכית, קרי: מאיפה התחלנו ולאן הגענו בפועל, כיום אנו יודעים שהתאגידים עושים עבודה מצויינת, יש “וותק תפעולי” של למעלה מעשור וניתן לבחון אתהמקומות בהם ניתן ורצוי לאפשר יותר שיקול דעת ומרחב פעולה רחב יותר, אני מאוד תומך בכך ולשם אנחנו מכוונים.