הנדסת מים

47 משתתפי הפאנל מימין לשמאל: נעמי כהנא נוימן, רותי טלבי רופאיזן, אורלי גבישי סוטו, הדר רייזר ועפר דהן שאלה מהקהל ממנכ״ל צעיר “מה האינטרס לקחת אשה צעירה שתצא עוד רגע לחל״ד של חצי שנה?״. השאלה - שטומנת בתוכה אפליה לא-מודעת - נענתה מצד מובילת הפאנל , אורלי גבישי סוטו “אחד הדברים הכי חשובים בעבודה זה יציבות. שעובד יישאר לאורך זמן ויהיה מרוצה כי אז התפוקה תהיה טובה יותר״. נעמי כהנא נוימן הוסיפה על המסירות לעבודה של אמהות צעירות, שיודעות שצריך להספיק הכל כדי לצאת בזמן לילדים “״אשה שחוזרת מחל״ד יותר מתקתקת עבודה״. קראה DHV-MED מורן נאמן מחברת לעודד בנות ונערות לתחומי ההנדסה “אנחנו כנשות מקצוע יכולות להוביל לעליה בכמות המהנדסות והנשים בתחום, שכיום יש בו מחסור רציני של כח אדם״. מורן התייחסה בדבריה לפאנל המומחים שפתח את הכנס ובו עלתה הבעיהשחסרים סטודנטים להנדסת ניקוז ומים וגם מי שכבר מסיים לימודים, מחפש עבודה בהייטק ופחות בחברות מים והנדסה. “צריך לחשוב על תכנית מנטורינג למהנדסות צעירות. לתלמידות. לעשות משהו פעיל לחשוף את התחום.״ הציעה מורן ולנו רק נותר להצטרף לקריאה הזו. על הפאנל הרעיון לפאנל הגיע ממושב דומה שהתקיים בכנס השנתי של החברה הגיאולוגית לפני שנים ספורות, שעסק בנשים במדעי כדור הארץ. מטרת הפאנל בכנס השנתי של האגודה הישראלית למשאבי מים הייתה להעלות מודעות לאתגרים שיש לנשים בתחום שהינו מדעי / הנדסי - מלכתחילה יש בו מעט נשים - אז נוכחותן בולטת, בעבודה מול גברים ממקצועות אחרים, בעיקר בשטח, שלא רגילים לראות נשים בשדה; או וועדות וישיבות המשותפות להרבה אנשים שבהן צריך לדבר חזק או לצעוק לפעמים, דבר שלעתים קשה יותר לנשים, כפי שמספרת מהנסיון שלה נעמי כהנא נוימן, מהנדסת מים, שהשתתפה בפאנל. פעמים רבות אשה שמנהלת ישיבה תיתפס כמאיימת, תוקפנית אבל גבר ייחשב כריזמטי, אסרטיבי. המקצוע דורש לימודים מתקדמים (פעמים רבות תואר שני ואף שלישי) מה שמביא לכניסה מאוחרת יחסית לשוק העבודה. לכך, כמו גם ליציאות הרבות שיש לסיורים בשטח וימי עבודה בשדה, יש השפעה על חיי המשפחה. “נשים נתקלות בראיונות עבודה בשאלה – מה תעשי אם הילד יהיה חולה? שאלה שלא ישאלו גבר (אבא) בתפקיד זהה״ מספרת הדס רייזר, יועצת ניקוז והידרולוגיה בחברת “ליגמ״. רותי טלבי רופאייזן, מנהלתתחום הגנתהסביבה ב״נצר השרון״ קוראת לשינוי בסביבה - הן בעבודה והן בכלל בחברה הישראלית - שיאפשר לשלבמשפחה ועבודה. “מסכימהשלא צריך לפחד, ולא צריך לבחור בין בית לעבודה, אלא שצריך לשנות את הסביבה כדי שהיא תתאים לאמהות וגם לאבות״. “לי יש מספר שווה של סטודנטים ושל סטודנטיות״ מתגאה עפר דהן, מהמכונים לחקר המדבר במדרשת בן גוריון. “אבל אחרי התואר הן “נעלמות״. כיום בסגל יש לנו רק שתי חוקרות ומאד קשה לנו לאתר חוקרות נוספות.״ הוא מודה אך לא יודע להצביע על הסיבה. הדס סיפרה גם היא על חוויותיה מהאקדמיה “שם [באוניברסיטה] זה הרגיש מאד שיוויוני. בסופו של דבר אני ונשים אחרות שלמדו איתי בתארים המתקדמים מצאנו את עצמנו מחוץ למסלול הזה, מי בחברת ייעוץ ומי בתחומים אחרים.״ גם בכנס אי״ל אין הרבה נשים, למעשה מתוך היו של 15% – הרצאותשהוגשו, רק כ 90 כ נשים או בהשתתפות של נשים במחקר. “ניסינו לפנות ישירות לנשים, באמצעות פרסום בפורום “נשים בסביבה״ ופניה אישית לקולגות. זה לא ממשהצליח ונצטרך לעשות שיעורי בית ולהפיק לקחים לכנסים הבאים, איך לעודד השתתפות של נשים.״ מספרת חגית וינר, הידרולוגיתבחברת “אפיק הנדסת סביבה והידרולוגיה״ ומארגנת הפאנל. “לשמחתי, לפאנל היה קל מאד לשכנע את המשתתפות – נראה שכולן הבינו את החשיבות של אירוע כזה. גם עפר הצטרף בשמחה ותרם רבות, דווקא מתוך חוסר המודעות שלו לבעיות של נשים בתחום״. “קיוויתי שהפאנל יהווה את ההתחלה של תשתית לבניית מערכת תומכת לנשים בהידרולוגיה. נטוורקינג, מנטורינג לאקדמאיות. היה חשוב לנו לומר לכל הנשים בקהל – אתן לא לבד. יש כאן עוד נשים להתייעץ איתן. וגם לומר לגברים שהגיעו (היו כחצי-חצי) לשמוע על האתגרים שלנו – גם לכם יש אפשרות לעזור, להפוך את סביבת העבודה ליותר תומכת במשפחות, גם אתם תהנו מזה, לא רק הנשים בחברה״. תגובת הקהל לקראת סיום הפאנל עלו שאלות ותגובות מהקהל. חוקרת מאחת האוניברסיטאות ציינה שעל אף הקשיים, המסלול האקדמי פתוח לנשים ועודדה את מי שמתלבטת כן להמשיך לתארים מתקדמים.