הנדסת מים

54 142 | מגזין המים הישראלי הנדסת מים | ICL לו (תעשיית הפוספטים מכניסה ל- מיליארדי דולרים מידי שנה, כשרק אחוז זניח מהם משולם לקופת האוצר) – נאלץ לסבסד גם את ההחצנות השליליות של הפעילותהתעשייתיתעל הסביבה. התנגדות להסדר, לפיה הוא 99 שהגיש ארגון לובי אינו משקף את האינטרס הציבורי מאחר שאינו מבטיח חדילה מהפרות דין, קרי, אינו מגן על נחל אשלים וסביבותיו כהלכה, נדחתה; וכך גם ערעור שהגיש הארגון לבית המשפט העליון, שהפנה בפסק דינו להסדר שנערך בהליך המנהלי שננקט, לפיו כל הבריכות אמורות היו להיסגר עד לשנת – הסדר, שכאמור, המפעל וחברת 2020 האם פשוט מצפצפים עליו. ונשאלת השאלה: מה הקלף המנצח של ,2024 ?! איך יכול להיות שבשנת ICL שבע שנים לאחר קרות האסון, כעשרים שנים לאחר שהיה עליה לשקם את הבריכות התעשייתיות או לסגור אותן, היא עדיין מצליחה ללהטט במאסדרים הרלוונטיים ובערכאות השיפוט ולהשיג את מבוקשה?! איך יכול להיות שמידי שנה, לפני האסון ואחריו, היא מככבת ברשימת עשר המזהמות הגדולות בישראל, ובדוח האחרון של המשרד להגנת הסביבה אף זכתה לכבוד המפוקפק להימנות כראשונה ברשימה (לרבות בקטגוריה של “אי ציות לדין“)?! חלקה הראשון של התשובה, כך נדמה, טמון בצפי כריית הפוספטים, וליתר דיוק: בלחץ שחברת האם מנסה להפעיל, נגד מאבקם העיקש ארוך השנים של פעילי סביבה, כדי לקבל זיכיון לכרות לא רק במישור רותם אלא גם בשדה בריר. היא טוענת מזה שנים שהפוספטים במישור רותם עתידים להיגמר (באורח מוזר הם דווקא לא נגמרים, אך ברי שככל שחולף הזמן הטיעון משחק לטובתה) ושלא משתלם לה להקים בריכה שישית אלא אם תקבל זיכיון גם בשדה בריר. חלקה השני של התשובה, כך נדמה, טמון בעובדת היותה המעסיקה הגדולה בנגב. כשמבקשים ממנה לסגור היא אומרת: “אה, אתם דורשים ?! אין בעיה. 5-4 שאסגור גם את בריכות אני אסגור. אבל אתם הרי יודעים מה זה אומר, נכון?! זה אומר שהמפעל ייסגר. וליתר דיוק, זה אומר שאלפי עובדים יאבדו את פרנסתם. מתאים?!“. מכיריםמישהו שיהיהמוכן לקחתאחריות על אלפי מובטלים בנגב?! יקים, סוף כל סוף, בריכה שישית, חדשה וחדישה, הרחק מאגן הניקוז של הנחל, שתכנית להקמתה שוכבת כאבן שאין לה הופכין מזה שנים. אלא שזה לא קרה. ואולי זה החלק הבאמת מקומם בקשר עם אסון נחל אשלים. מה כן קרה?! מיד לאחר האסון המאסדרים הרלוונטיים הורו על סגירתן של בריכות אך התירו למפעל להשתמש 3-1 ' מס באופן זמני, כאשר הליך 5 ' בבריכה מס מנהלי שננקט בסמוך לכך נגד רותם אמפרט הסתיים בהסדר פשרה לפיו עד לשנת ICL ו- תיסגרנה כל הבריכות, קרי, תוקם 2020 2024 הבריכה השישית. אלא שהנה, שנת הגיעה, ואת הבריכה השישית אי אפשר 5 ' לראות, אפילו לא באופק. בריכה מס עודנה בשימוש ובימים אלה ממש דנה ועדת תכנון ובניה מחוז דרום בתכנית להשמשתה , שהיא בריכה מיושנת 4 ' של בריכה מס ומסוכנת. המשרד להגנת הסביבה ורשות המים מתנגדים לתכנית בתוקף, בשל הסיכונים הסביבתיים שהיא מקימה, אך נדמה שליו“ר הוועדה, מר עודד פלוס, זה לא באמת מזיז. הוא כבר הודיע שהתכנית תאושר ותופקד על דעתם החולקת. התובענה הייצוגית, אגב, שגם במסגרתה ניתן וראוי היה להסדיר חדילה מהפרות הדין, הסתיימה בסופו של דבר בקול ענות חלושה: הסדר פשרה שבמסגרתו התפשרה רשות הטבע והגנים על פיצוי , פיצוי, שלפי האומדן ₪ מיליוני 100 בסך של היחיד שהיא עצמה הציגה כלל לא מכסה את הנזק שנגרם, ואפילו לא קרוב לכך. רוצה לומר: הציבור הרחב – שהרווחים האדירים של רותם אמפרט ממילא נעשים על גבו, תוך ניצול משאבי הטבע ששייכים הציבור הרחב – שהרווחים האדירים של רותם אמפרט ממילא נעשים על גבו, תוך ניצול משאבי הטבע ששייכים לו נאלץ לסבסד גם את ההחצנות השליליות של הפעילות התעשייתית על הסביבה 99 לובי ע״י יאיר (יאיא) פינק, מייצג ומקדם את 2015 הוקם בשנת האינטרס הכלכלי של הציבור כנגד האינטרסים הצרים של התאגידים ובעלי ההון. מול הלוביסטים המסחריים, שדואגים לטובתם של הלקוחות מחזיר את הכסף לידי הציבור 99 שלהם, לובי בפעילות הלוביסטים הציבוריים מול מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות בכנסת ובממשלה.