הנדסת מים

תוכן שיווקי 54 143 | מגזין המים הישראלי הנדסת מים | ממחסור ליתרון על פתרון בעיות המים בישראל הצלחת התהליך הביאה למתקנים נוספים: פלמחים, שורק, חדרה מ״ק לשנה, 600,000 - ואשדוד. נכון להיום התפוקה הכוללת היא כ מצריכת המים של הערים בישראל. נתון 75% אשר מספקים קרוב ל זה הינו מעבר למה שקיים במדינות אחרות בעולם. בנוסף, בימים אלו 200,000 שיהיה בהיקף של 2 מסיימים את הקמתו של מתקן שורק מ״ק לשנה. איכות המים המותפלים גבוהה מאד וכתוצאה מכך גם רמת המלחים בקולחים נמוכה, מה שמאפשר שימוש טוב יותר להשקיה. אם נוסיף לזה את ההישג של ההשקיה בטפטוף, מדינת ישראל פותרת את בעית המים. למרות מה שרבים חושבים במדינה, צריכת האנרגיה של מתקני ההתפלה נמוכה למדי מבחינה לאומית כיוון שמרבית ההתפלה, מתבצעת בלילה, ללא תוספת גזי חממה בגלל שחברות 70% מעל האנרגיה הגדולות אינן יכולות להפסיק את ייצור החשמל בלילה. לצורך העניין, החזרת הפעילות של תחנת כוח גדולה לאחר השבתה דורשת כשבוע עבודה. מתקני ההתפלה ממוקמים בקרבת מרכזי האוכלוסייה ולא צריך יותר לשאוב ולרוקן את הכנרת. בנוסף, צמצום הפקת המים המותפלים ביום מאפשר אחזקה טובה בהרבה של הממברנות. מים נקיים יותר, חיסכון בעלויות הממברנות ועוד. כך גם נוצר גידול בפוטנציאל הייצור עד כדי יכולת להוספת יצור של מתקן התפלה ענק פוטנציאלי מיכולות הייצור במשך היום, למקרה חירום בישראל או לסיוע לשכנינו מעבר לגבול. מרכז ההוראה של מקצועות המים עבר בשנים באחרונות למכללה האקדמית כנרת אשר לחוף האגם. המכללה מחנכת את המספר הגדול ביותר של אנשי מים במקום היפה ביותר. היא מקיימת כנסי מים מגוונים ומכוונת את בוגריה ליוזמה בתעשייה. נושא המים בישראל היה בעייתי מאז הקמתה. במשך שנים רבות טופלה הבעיה תוך הסתמכות על מקורות טבעיים: הכנרת, אקוויפר ההר, ואקוויפר החוף. בשנים שחונות השתמשו באקוויפר “מלאכותי״ דהיינו הפסקת ההשקיה וייבוש החקלאות. במצב זה לא ניתן היה לקיים ביטחון תזונתי והמדינה הייתה תלויה ביבוא חקלאי. במקביל, פרצו חיכוכים ומלחמות בינינו ושכנינו על מקורות המים הדלים במדינה ובעיקר סביב הכנרת, שצבאות השכנים ניסו להשתלט עליה ועל מקורותיה. אחת הבעיות הקשות מלכתחילה, אשר בסופו של דבר הובילה לפתרון ארצי של בעיות המים, הייתה בעיר אילת. שם היו מקורות מים מועטים. על מנת להתגבר על הבעיה התחילו אנשי חברת “מקורות״ לבחון פתרונות חדשים למחסור. אילת הפכה להיות הבמה הניסויית לפתרונות החל מתהליך זרחין, דרך מתקני פריצת אדים ועד התקנים המשלבים אוסמוזה הפוכה של מים מליחים ומי ים. בסופו של תהליך, התקבלה החלטה להתמקד באוסמוזה הפוכה. במקביל יש להזכיר גם את מתקן ההתפלה התרמי, בתרומת ארצות הברית, שהוקם באשדוד ופעל שם כשנה. חברת הנדסת התפלה עסקה עד אז בעיקר במתקנים התרמיים שפתחה, ובנתה את המתקן לאוסמוזה הפוכה למי ים באילת. הצלחת המתקן הזה הייתה צעד חשוב לקראת העתיד. החברה זכתה במכרז למתקן התפלה בינוני בגודלו בקפריסין שהופעל בהצלחה, ושימש למעשה כשלב בגמלון לקראת המתקנים העתידיים בארץ. הפתרון לבעית המים עדיין לא הוכח. שנות התשעים המאוחרות של המאה הקודמת המשיכו להיות מאתגרות. שנתיים רציפות של בצורת הובילו לכך שכל מקורות המים הגיעו אל הקווים האדומים בהם לא ניתן לשאוב. במצב זה, בישיבה מצומצמת בפקולטה להנדסה כימית בטכניון, הוחלט על צעדים לקראת הקמת האיגוד הישראלי להתפלה כאשר המטרה הייתה לשכנע את הממשלה בחשיבות וביכולת לפתרון הבעיה. נציגים נבחרו מארגוני מים שונים לשמש כוועד פעולה. אנשי הטכניון החלו לחבר מסמכי הסבר לשכנוע בכירים בממשלה ובכנסת בפתרון המוצע בהתפלה של מי ים ולקיים כנסים רבי משתתפים להצגת הפתרונות. חברת מקורות כבר עסקה בפיתוח מתקני גת-גרנות להתפלת מים מליחים. תוך ארבע שנים, עלה על במת הכנס שר האוצר, המסחר והתעשיה, מר בייגה שוחט, להודיע על הסכמת הממשלה להתחיל במכרז התפלה בקנה מידה גדול. תוצאת המכרז הייתה זכיה של חברת הנדסת התפלה במכרז בהיקף של חמישים מליון מ״ק לשנה. הפתעת המכרז הייתה במחיר הנמוך של המים, סנט למ״ק. מחיר זה הוביל להכפלת הייצור למאה מיליון 51 דהיינו מ״ק לשנה בשלב השני ויותר אחר כך. הדרך נסללה. דיקן הפקולטה להנדסה, המכללה האקדמית כנרת ונשיא האיגוד הישראלי להתפלה לשעבר פרופ׳ רפי סמיט,