הנדסת מים

15 ש״ח 50 , והמחיר הנמוך ביותר היה בקוריאה מ״ק. המחיר הנומינלי (ללא תקנון) 15- ל ש״ח, בהשוואה 107 מ״ק היה בישראל 15- ל ש״ח בממוצע המדינות הנסקרות, 220- ל 51.4%. נמוך בשיעור של ההישג הפנומנלי הזה לא נעלם מעיני העולם. אני יכול להעיד באופן אישי ויעידו עוד רבים אחרים, שבכל מפגש שלי עם עשרות ואף מאות בכירים ממשקי המים בעולם, הם ביקשו ללמוד איך מדינת ישראל הגיעה להישג כה מרשים: גם ידענו לספק מים באמינות מלאה בשנות מחסור חריפות, גם פתרנו את סוגיית ניהול משקי המים העירוניים, גם לעשותשימושחוזר בחקלאות במרבית השפכים המטוהרים (השבת קולחים לחקלאות). וכל זאת בתעריפים שהם מהנמוכים בעולם. אם יש מקום לגאווה ישראלית – זה המקום!! ב המשמעויות המשפטיות והמעשיות שיגזרו מביטול תאגידי המים והביוב לביטול תאגידי המים והחזרת תשתיות המים והביוב לרשויות העירוניות יידרשו מספר לא קטן של מהלכי חקיקה ואסדרה, שיש להם נגזרות כלכליות וארגוניות כבדות ביותר. בגלל קוצר היריעה כאן אמנה להלן את ההשלכות שנראות לי כבדות במיוחד. ככל שיידרש פרוט והרחבה אוכל לעשות זאת ברצון – בכתב או בעל פה. אני מניח שמגיבים אחרים ונוספים ישלימו עוד מספר רב של משמעויות: לתאגידים קיים חוב לבנקים בגין הלוואות שנלקחות לצרכי פיתוח תשתיות המים והביוב, כל תאגיד בתחומו. נכון להיום היקף ההלוואות לגופי המימון שטרם נפרעו עומד . ביטול התאגדים יפנה ₪ מיליארד 2- על כ חוב זה אל הרשויות עצמן. מבלי לפלח את הסך הכולל בין הרשויות אליהם יוחזרו נכסי התאגידים, קיימת סבירות גבוהה שלרשויות שהופכות חייבות לא יהיה מקור תקציבי להחזר חוב זה. בעניין זה יוער, שחלק מחוב התאגידים לגופי המימון (בעיקר לבנקים) נועד גם לפדיון תשתיות המים והביוב, שהיו נכסי הרשויות ונמכרו לתאגידי המים. התשלום של התאגידים לרשויות נעשה באמצעות הקמת הלוואות מהבנקים. הלוואות אלו כוסו בחלקן ע״י התאגידים וחלקן נמצאים עדיין בתהליך מתמשך של החזר ההלוואות לבנקים או לגופי מימון אחרים. לבד מהצורך להשלים כיסוי החוב לגופים המממנים, חייבות יהיו הרשויות לרכושחזרה מהתאגידים את התשתיות שנרכשו מהן ובמיוחד את התשתיות החדשות שהוקמו השנים שחלפו 15-17- ע״י התאגידים ב מהקמתם. מדובר על השקעות מצטברות . כל הסכום העצום ₪ מיליארד 13 של מעל ל הזה יצטרך להיות מוחזר לתאגידים מאותן רשויות שאליהם יוחזרו משקי המים והביוב בתחומן. חייבת שתהיה סימטריה מלאה בין מכירת הרשויות את נכסיהם לתאגידים לבין הצורך לפדות חזרה את אותם נכסים בתוספת הנכסים החדשים. זה מהלך שספק אם יוכל להתממש מבלי לערער באופן מהותי את יציבותן הפיננסית של הרשויות. לא נראה בעין מקור תקציבי למהלך כזה מתוך תקציב המדינה. אם יהיה ניסיון להשית זאת על תעריף המים של הצרכנים הרי מדובר יהיה בייקור ניכר מאד בתעריף. לא ניתן להגדיר בשלב זה בכמה יתייקר התעריף לצרכנים אבל מדובר על עשרות אחוזי התייקרות. תאגידי המים נמצאים תחת אסדרה ופיקוח הדוקים של רשות המים, שהיא הרגולטור המקצועי המאסדר ומפקח על כל משק המים בישראל. הממונה על התאגידים ברשות המים מקבל תמיכה מקצועית ממרבית החטיבות ברשות (פיתוח, אסדרה, כלכלה והמחלקה המשפטית). כל רכיבי האסדרה מעוגנים בכללים הנגזרים ומשלימים את האמור בחקיקה הראשית של חוק המים וחוק תאגידי המים. פרוק התאגידים והחזרת משקי המים והביוב לאחריות הרשויות המוניציפאליות תחייב את המאסדרשל רשויותאלו (משרד הפנים) לפעול גם בתחום זה. אין למשרד הפנים את הכלים המקצועיים לאסדרה ופיקוח על שלושה הרכיבים המרכזיים שבונים את מכלול האסדרה: אמות מידה הנדסיות )2009-2019( שיעור שינוי ריאלי במחיר המים במדינות המפותחות ובישראל