שביעי

20.09.17 | כ"ט אלול תשע"ז | 274 גליון שביעי 49 ארכו השעות והחג התקדש, ליל שינה טרופה עבר על בעל המו פ, ורק אחריו הבוקר אור. נוהג הוא לומר לעדת מעריציו קודמ תפילת מו פ, באותה הפ קה מפור מת, שלא ישנ כל הלילה מאימת הציבור ופחד יושב תהילות ישראל. רק הוא יודע ב תר ליבו שאינ זה אלא הפחד מפאדיחה. בעצמ, גמ קהל שומעיו ב תר ליבמ יודעימ זאת. בינ ככ ובינ ככ, באותו בוקר חש הבעל מו פ איזה דגדוג קל בגרונו, דיג ולא דוג, בשעה שקילח מי פה בטעמ מנטה אל כיור חדר האמבט. נטה הוא שלא לייח חשיבות לאותו מטרד, אכ ליתר ביטחונ השקה עצמו שוב את מר המוות מפורומ הנוער 'רעיונות למתיחות מגעילות' שכבר דיברנו בו. ה בקהל. שעתו הגדולה של בעל מו פ הגיעה. עקבי נעל השפיצ שלו נוקשימ בעצמה ברצפת השיש המבריקה של בית הכנ ת, משווימ לדממה ארשת דרמטית עוד יותר, בדרכמ אל עמוד התפילה. אימת הדינ מתוחה על היושבימ, כולמ מצפימ בדריכות שיפתח ר' דוד את פיו ויקרע שערי רקיע בנעימה. ר' דוד מתנועע מכה לכה, שב ומנועע גופו ביתר שאת, נע ונע עד שחששו היושבימ שמא הפריז הוא על מידתו בשיבא שהביא שר המשקימ לקידוש - אכ קול אינ. הנה כיחכוח קל הוא מפליט, ועוד כיחכוח, אכ ללא הועיל - צינורות נשימתו נאטמו ומיתרי קולו רוטשו. בצר לו, קירקר וטירטר ר' דוד את מילות ה'הנני' בקול מר כשופר, כשהוא נשנק מדי פעמ בבכי וכולמ יודעימ על שומ מה. אכ טבעה של תפילה בימימ הנוראימ, ידידיי )האמור בלשונ זכר וכו'(, היא שמשעה שנרשמת על דפ דרי התפילות והחזנימ בלוח המודעות של בית הכנ ת, אי שמ למחרת תשעה באב, לא יועילו כל תירוצימ שבעולמ - חזנ תהיה בתפילה בה אתה רשומ. ככ איתרע מזלו של ר' דוד, השנה כבכל שנה, והוא נאלצ לקרקר גמ את חזרת הש"צ, ומלכויות, וזכרונות, ושופרות בקולו הרצוצ. צאו וראו עד היכנ הוא כוחה של מ ורת, שאפילו את ה'ואמרו אמנ' של הקדיש ב ופ התפילה נאלצ לצווח הוא בקולו הנכאה, למגינת ליבנ של זגוגיות בית הכנ ת. במוצאי השבת הצמודה לחג, נעמדה אשתו של בעל מו פ מולו במבט שפופ פחות מזה של ערב החג. אשת החיל שבה פרצה בצחוק של ניצחונ: "מעכשיו, חביבי, אתה חדל מלהיות הבעל של מו פ וחוזר להיות הבעל שלי". אצבעה, בודאי אתמ מדמיינימ, הצביעה על ערימת הכלימ שהותירו אחריהמ שלושת ימי השבתונ.  תמיד עלתה בדעתי האנלוגיה המרשימה בינ שני ואם בחזנים דראש השנה עסקינן, הימימ העמו ימ של ראש השנה ובינ מרתונ האודישנימ של כוכב נולד. קהל עצומ שממתינ עד שיממונ, לא יוצלח אחד שמרעימ בקולו ומתעלל בקלא יקות מוזיקליות, וחבורה קשוחה במיוחד של מבקרימ שמכ חימ את מופע הנפל. אה, וגמ ל'דה ווי ' מצאתי איזו השוואה, רק בהבדל אחד קטנ - אצלנו כשהחזנ מזייפ המנטורימ מ תובבימ עמ הגב אליו, ומנתחימ את הביצוע עמ חברי ה פ ל שמאחור. מיני חזנימ לרוב עוברימ לפנינו כבני מרונ. יש את שלומק'ה מהקיבוצ הדתי, ששפמו יורד על פי מידותיו, עד שלעיתימ נזקק הוא לה יט אותו מעט כדי להציצ מבעדו אל מחזור התפילה. שלומק'ה זה הוא 'בעל-שחרית' מבריק, שמתבל את המילימ הגלותיות והעתיקות במנגינות שכוננו את החלוציות בציונ, והדובדבנ שבקצפת עבורו הוא 'ונתנה תוקפ' של בית השיטה. ריח הרפת נידפ יחד עמ מנגינת 'ימ השיבולימ' שהדביק לפיוט 'מלכ עליונ', או שמא אלו המגפיימ שלא החליפ מאז חליבת הבוקר. שחרית חולפת ואת מקומה תופ מו פ, ועימו הבעל תפילה מנ הדור הצעיר - ולנ להקת חתונות מצליח בלילה ואיש הייטק ביומ. הוא כמובנ דאג לשימ את ה מארטפונ על מצלמה בשעונ שבת )אפליקציה שהוא פיתח בכובעו כאיש מחשבימ(, כדי שיהיה מה להעלות לפיי בוק של הלהקה. בקריאה חטופה הוא מזמזמ את מילות חזרת הש"צ, מדלג על המטרד של הנו ח המ ורתי והמשעממ. חיש קל הוא מגיע לביצוע אליו התאמנ בכל החודש האחרונ - 'היומ הרת עולמ' במנגינת 'קול דודי' של ישי ריבו. זקני בית הכנ ת מצקצקימ זה לזה, תולשימ את דלת השיער העלובה והצבועה שעל ראשמ. אלו ואלו ב ילוד מ לדימ, כמאמר הפיוט, כשמנחה מגיעה ואיתה ה'בעל-מנחה' המ ורתי של הקהילה. אמנמ זו רק תפילת מנחה, זו שמחברימ למו פ כדי לה יר את עולה מעל שכמנו, אכ אינ זה מוריד ולו במעט מאימת הדינ שלופתת את הציבור. ה'בעל-מנחה' המ כנ מתעלל במעט שיש להתעלל בו, בונה עולמות ומחריבנ, הקיצור - איכ נאמר - קט טרופה. אכ גמ שנה הבאה הוא יהיה שמ, באותו מקומ, וגמ בשנה שאחריה ועד ופ כל הדורות. מדוע, שואלימ אתמ? לידידנו, יש יארצייט בראש השנה.