שביעי

29.09.17 | ט' תשרי תשע"ח | 275 גליון שביעי | 10 סליחה שפילגנו א ת תפילות יומ הכיפורימ אנו פותחימ באמירת 'כל נדרי', וכהקדמה ל'כל נדרי' מכריז שליח הציבור ואומר "אנו מתירימ להתפלל עמ העבריינימ". גמ תפילת כל K נדרי עצמה באה, על פי חלק מנ הפירושימ, לבטל ולהפקיע את החרמות והני K דויימ שהיו נהוגימ בקהילות ישראל בגלות, ולקבוע שישנו יומ אחד בשנה - יומ הכי פורימ -שבו העמ כולו מתאחד: אינ צדיקימ ואינ רשעימ, אינ מובחרימ ואינ עבריינימ, אינ מנודימ ואינ מוחרמות. איש אינו נותר 'מחוצ לגדר', איש אינו חש שאינ לו מקומ. אחדות שלמה ופשוטה היא הפותחת את יומ הכיפורימ, ומכוח אחדות זו, אנו נושאימ עינינו בתפילה ובתקווה שנזכה לכפרה המובטחת ביומ הכיפורימ. K מייד לאחר כל נדרי, נהוג בקהילות אשכנז לחזור שלוש פעמימ על הפ וק מחומש במ דבר )ט"ו כ"ו(: "ונ לח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכמ... כי לכל העמ בשגגה". נשאלת השאלה: מדוע בחרו מ דרי התפילה לשבצ דווקא פ וק זה, העו ק בקורבנ חטאת, ולא בפ וק שקשור באופנ ישיר יותר ליומ הכיפורימ? דומני שהתשובה לככ היא שפ וק זה מדגיש פעמיימ את המילה 'כל': "לכל עדת בני ישראל... לכל העמ". זהו אופיינ המיוחד של הכפרה וה ליחה ביומ הכיפורימ, שהנ מקיפות את האומה כולה. את הפרק האחרונ ב'אורות התשובה' הקדיש מרנ הרב אברהמ יצחק הכהנ קוק למשמעות K המיוחדת של מושג התשובה עמ תחיית האומה בארצ ישראל. הרב קוק מ ביר שעצמ הר צונ וההשתוקקות של עמ ישראל לשוב לארצו - יש בהמ תשובה עמוקה ומיוחדת. אכנ, לפני אלפי שנימ גלינו מארצנו, והבית השני נחרב מפני שנאת חינמ. על כנ, התשובה והשיבה לארצ אבותינו תלויימ ומותנימ בראש ובראשונה באהבת חינמ ובאהבת אדמ. חשבונ הנפש של היחיד, הקהילה, העמ והחברה, מוביל בעיניי לתביעה בלתי מתפשרת לאחדות. כאשר נכנ תי בשנה החולפת לתפקיד הרב הראשי לצה"ל וני חתי את חזונ הרבנות הצבאית, בחרתי להציב כחלק בלתי נפרד מנ החזונ את הקביעה כי "הרבנות הצבאית תפעל לקירוב לבבות ולהעמקת האחדות". אכנ, בהיות הרבנות הצבאית שותפה למשימות המוטלות על צבא ההגנה לישראל, כולל החזונ מרכיבימ נו פימ, כמוכנות לכל תרחיש בשיגרה ובחירומ, ו מכות הלכתית לחיילי צה"ל ומפקדיו. אכ בצד משימות חשובות אלה, העומדות בליבת תפקידנו ועשייתנו, הצבתי בנשימה אחת גמ את התביעה לקירוב לבבות ולהעמקת האחדות בקרב חיילי צה"ל ומפקדיו. מאז ומקדמ היתה האחדות תנאי הכרחי לקיומו של עמ ישראל, אכ בימינו אני חש כי מדובר בצו השעה של ממש. הנידויימ והחרמות שהוזכרו לעיל אינמ נהוגימ בימינו, אכ לצערנו לא פעמ אנו עדימ לאווירת מחלוקת, המבקשת לעמת ולהעצימ את המחנאות והפלגנות. יומ אחד בשנה מאפשר לנו להתעלות מעל לאווירה זו, ולהתייצב לפני הקדוש ברוכ הוא יחד. על חניית ישראל למרגלות הר יני קודמ מתנ תורה דרשו חכמינו 'כאיש אחד בלב אחד'. אירע מה שאירע, ובחלופ מאה ועשרימ יומ ממתנ תורה, ירד משה מנ ההר ביומ הכיפורימ, לאחר שנתבשר ' לחתי כדבריכ'. אותה אחדות שהיתה קודמ מתנ תורה, שבה ונגלתה לעינ כל ביומ הכיפורימ, יומ כפרתנו ואחדותנו. מי יתנ ונזכה לדבוק באחדות זו, ומכוחה נתברכ כולנו בגמר חתימה טובה, ובשנה • טובה ומתוקה. הכותב הוא הרב הראשי לצה"ל תא"ל הרב איל קרים הנידויים והחרמות אינם נהוגים בימינו, אך לצערנו לא פעם אנו עדים לאווירת מחלוקת, המבקשת לעמת ולהעצים את המחנאות והפלגנות צילום: עמוס בן גרשום - לע"מ