שביעי

29.09.17 | ט' תשרי תשע"ח | 275 גליון שביעי | 24 ל 2,000- א נותרו בארצ ישראל יותר מ חקלאימ יהודימ פעילימ, רובמ עברו . מתוכ המצוקה נחלצה 60 את גיל למאבק קבוצת חברימ, שהקימה יחד עמי, כיו"ר בהתנדבות, אגודה בשמ אחי"ה - אגודת חקלאי ישראל הפעילימ. שלושה מוקדימ עיקריימ זוהו כמרכזיימ לטיפול בהצלת החקלאות הישראלית: מחיר המימ, K מחיר העבודה ופערי התיווכ לתוצרת הח קלאית. פעילותנו החלה לפני יותר משנה ולא זכינו להתקדמות ממשית. המכשול העיקרי טמונ בדומיננטיות הרעיונית של K תחרות השוק החופשי, שבמצג שווא מצבי עה על החקלאימ כאחראימ ליוקר המחיה. "אמ חקלאות כאנ, מולדת כאנ", הכריז לפני יותר ממאה שנימ איש רחובות, משה מילנ קי. גמ במערב אירופה מובנ כיומ כי חקלאות היא הרבה מעבר לעוד ענפ ייצור למטרות רווח כלכלי. כאשר גרביימ מ ינ זולימ יותר, ניתנ להצדיק כלכלית גירת מפעל טק טיל, במאמצ להעמיד במקומו מפעל אחר רווחי יותר. לא ככ הדבר בהוויה החקלאית. K מראשיתו הושתת מפעלנו החקלאי על הש K קעות תומכות, שלא היה ביכולתו של הח קלאי היחיד לעמוד בהנ לבד. אינ לדמיינ את K אפשרות יי ודנ של מושבות העליה הרא שונה ללא הגב הכלכלי והניהול הכולל של הברונ רוטשילד, כפי שלא היה יכוי כלכלי להקמת הקיבוצימ והמושבימ בעליה השניה ואילכ ללא הונ לאומי כביר שתמכ לאורכ הדרכ. מעניינ להיווכח שבימינו, דווקא שכנינו הערבימ מיישמימ גישה זו בדבקותמ במאבק על אחיזתמ באדמת הארצ. בקנאה ובהערכה רבה אני מתבוננ בשכניי הדרוזימ בצפונ הגולנ, הנאבקימ על עיבוד כל חלקת אדמה בהשקעות תשתית הנראות בגלוי כעתירות משאבימ. ההיגיונ המניע אותמ למאמצ זה אינו נובע בי ודו רק מחישובי עלות/תועלת כלכליימ. K גמ במרחבי יהודה ובשומרונ ניכרות השק עות תשתית נרחבות לחקלאות הפל טינית במימונ האיחוד האירופי, שאפ הנ רחוקות מחישובי כדאיות כלכלית. במה שקשור אלינו, לעומת זאת, מבלי שהוכרז ואולי אפ בהי ח הדעת 'הוטבלנו' כולנו בדת הרציונל הכלכלי, כאמת מידה ניהולית ראשונה במעלה. בממדי השכלול והקידמה החקלאית, מקור גאוותנו, עלולה לחול נ יגה. פריצת הדרכ שפרצה החקלאות הישראלית, המוערכת בכל קנה מידה בינלאומי, הינה פרי מאמצ K לאומי מתמשכ אליו נרתמו בהתמ רות עי לאית ורצופה מיטב בניה של האומה. המצב K השתנה. גמ באוכלו יית הקיבוצימ והמו שבימ אינ יותר משלושה אחוזימ חקלאימ, ורובמ אינמ צעירימ. בשורה חדשה לא תבוא כנראה מקבוצת הפועלימ התאילנדימ. שיר שכתב בני הבכור, יותמ הכהנ, לפני כעשור - בשהותו כחייל באבטחת ישובימ בבת עינ - הוקדש לשדות החיטה של הלחמ הישראלי: החיטה צומחת שוב כך התרגלה. זה לא שבאמת אכפת לה. והאדמה שלקחה יפים ממני וממך תמשיך לקחת, באדישותה והגשם הראשון שירד לפני יומיים ובין ערביים תנשב הרוח וחול וים והאדם והאדם אבל החיטה נעקרה בנו עליה נדל"ן לא תזרע עוד בדמעה ולא ישירו את שירה את הקמח יביאו מאמריקה וגם את השלום ואת הכסף ואת ההזדמנויות. והאדמה מה יהא עליה? תימשך אחר החיטה אחר מי שעמל ודומע אחר מי שחורש וזורע ושמו לא אורי, לא אחי הצעיר יהודה את חלומם חלומנו טמנו בעפר נותר רק אחד שאוהב את אדמתו מוחמד, הוא חרש והוא זרע והוא קצר. נדרש חשבונ נפש ותיקונ, ככתוב: "אתה K תקומ תרחמ ציונ... כי רצו עבדיכ את אב • ניה ואת עפרה יחננו". הכותב הוא יו"ר אגודת החקלאים הפעילים אלוף )מיל'( גרשון הכהן בקנאה ובהערכה אני מתבונן בשכניי, החקלאים הדרוזים בצפון הגולן. ואנחנו? 'הוטבלנו' כולנו בדת הרציונל הכלכלי סליחה שחמדנו צילום: איריס ליינר, דובר צהל