שביעי

29.09.17 | ט' תשרי תשע"ח | 275 גליון שביעי | 28 "ה ילדימ יודעימ עברית? אנחנו מפחדימ על הילדימ שלנו", "זה חשוב מאוד, אבל למה בבניינ שלנו?", אלו מקצת מהשאלות ששאלו השכנימ כשפתחנו עוד דירת חירומ - 'להבי"ת', עבור בנות שיצאו מקשר עמ ערבימ. "מי צריכ אותה, שתלכ בחזרה לכפר", זו אחת מהתגובות העדינות שפור מו בפיי בוק בשבוע שעבר, בתגובה לפו ט על בחורה שהחליטה לאחר שנתיימ עמ ערבי לשוב לעמ ישראל. K אותה בחורה חזרה בתשובה שלמה, עזבה את בנ זוגה וכבר ה פיקה להחזיר עוד שתי חב רות לעמ ישראל, אבל בשביל אותמ מגיבימ בפיי בוק זה לא מ פיק. אשתי ואני ישבנו איתה, והיא בדמעות שאלה: "נכונ, טעיתי, אבל חזרתי, עזבתי הכל ושבתי לעמ היהודי, עד מתי לא יקבלו אותי?". ישבנו מולה ולא ידענו מה לענות לה. בימי הרחמימ וה ליחות כולנו מתחננימ לקדוש ברוכ הוא שיקבל את התשובה שלנו, אנו מתוודימ ובוכימ: "חטאנו לפניכ, רחמ עלינו", מתענימ, צמימ ומבקשימ "אתה נותנ יד לפושעימ, וימינכ פשוטה לקבל שבימ". K ואיכ אנחנו נוהגימ? האמ אנחנו מוכנימ לקבל בתשובה את הבנות היקרות האלה, שא מנמ נפלו אכ קמו? מה היח שלנו בכלל לחוזרימ בתשובה, שלא נראימ ממש כמונו? שלא לובשימ אותמ בגדימ כמו כולמ? שלא גדלו איתנו בישוב או בתנועת הנוער? קל לדבר ב י מאות על 'אהבת ישראל', אבל האמ אנחנו באמת אוהבימ ומקרבימ כל אחד ואחת מישראל? האמ אנחנו מנ ימ לקרב את עמ ישראל לאבינו שבשמימ? K אחת המדבקות האחרונות שהוצאנו בארגונ להב"ה היא - 'ואמ זאת הייתה אחותכ' בעב רית ובערבית. בערבית המ ר ברור, אפ בחור ערבי לא יתנ לאחותו לה תובב עמ יהודי, שהרי להמ יש כבוד. אבל המ ר מכוונ גמ לציבור היהודי. קל לקלל ולהאשימ בחורה K שהולכת עמ ערבי, אבל מה אתה היית עושה אמ היה מדובר באחותכ או בבתכ ח וש לומ? וזה קורה לצערנו בכל המגזרימ. הרי היית הופכ את העולמ כדי שהיא תחזור לעמ היהודי, ולכנ גמ אנחנו, בארגונ להב"ה, לא שופטימ אותה, אלא מראימ לה את הדרכ הביתה בחומ, באהבה וב בלנות רבה. שהרי כל ישראל אחימ. וכל בת ישראל היא בת של מלכ מלכי המלכימ. חובה עלינו בימי התשובה לפקוח עיניימ ולחפש דווקא את אלה שקשה להמ, שרק עושימ את הצעד הראשונ חזרה לעמ ישראל. את אותו בנ לאמא יהודיה ואבא ערבי, אחמד בנ שרה, שמנ ה לקיימ מצוות ומתבייש מהמבטא שלו. ששומע תדיר את אותמ הלחשושימ מאחורי הגב, "אתה באמת מאמינ לו...?", שהערבימ כינו אותו "הבנ של היהודיה" והיהודימ מ תכלימ עליו בחשדנות. את אלה שנפלטו מהמ גרות ומחפשימ את עצממ בכיכר ציונ, שכולמ כבר התייאשו מהמ. את גרי הצדק, שאינ להמ אפ אחד בעולמ חוצ ממכ, שיש לנו חובה מיוחדת כלפיהמ של "ואהבתמ את הגר". ואת אותנ הבנות שבפעמ הראשונה אחרי הרבה שנימ מדליקות שוב נרות שבת וצמות שוב את צומ יומ כיפור, שמנ ות להשתלב שוב במשפחה ובחברה היהודית. להביט להנ בעיניימ לעודד אותנ ולהגיד להנ: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעכ את שער • שונאיו". הכותב הוא מייסד ארגון להב"ה בנצי גופשטיין כולנו מתחננים לקב"ה שיקבל את התשובה שלנו, ואיך אנחנו נוהגים? האם אנחנו מוכנים לקבל בתשובה את הבנות היקרות שנפלו אך קמו? סליחה ששנאנו 90 צילום: מרים אלסטר, פלאש