שביעי

נ פגשתי עם סא"ל איציק אביטן ביומו האחרון כסגן מפקד חטיבת עציון. זה היה אמור להיות ראיון פרידה חגיגי, אך שגרתי - ובעיקר רגוע. בעוד מספר שעות הוא ישוב לחיק משפחתו, והוא לא מסתיר את ההתרגשות. “קשה לגדול עם אבא ), אב לארבעה. 37( בשלט רחוק", מודה בכאב אביטן “אני משתדל להגיע לכל האירועים של הילדים, אלא אם כן קורה משהו בגזרה". בעוד הוא מדבר, ובאופן סמלי - משהו קורה בגזרה. הסמח"ט מקבל דיווח מהשטח, וניכר שהוא כבר מתורגל בסיטואציה הזו ומכיר אותה היטב. “אני חייב לקפוץ. אתה יכול להישאר כאן. אני לא יודע מתי זה יס ד תיים", הוא מפטיר בפני. “תקפיצו את החפ"ק שלי זריז לרחבה", הוא מתדרך את חייליו. הוא מתארגן במהירות, מתהלך בדריכות, מבטו מרצין ואחריות גדולה על כתפיו. תוך דקות ספורות נעלם. שעה חלפה, ואביטן חזר למשרדו, רגוע. “הגיע בחור מאזור דרום לצו ד מת הגוש", הוא מתחיל לגולל בפני את האירוע מתחילתו, “ואנחנו כבר אחוזים ממי שמגיע לשם ברגל בא מתוך 90- יודעים ש מטרה לפגע. צומת הגוש נקרא ‘צומת המוות' בסלנג של הערבים, הוא מהווה מקום השראה לפיגועים". הפעם זה נגמר בלא כלום. “החייל עשה עבודה טובה מאוד. זיהה אותו, פתח בנוהל מעצר חשוד וצעק לעברו. המחבל התחיל לרוץ עם עצם לא מזוהה ביד, החייל הבין מיד שזה אירוע, ירה כדור אחד לפלג הגוף התחתון ופגע לו באזור הבטן. המחבל פונה לבית חולים וכרגע במצב יציב. זה אירוע מאוד מוצלח, כי הוא קורה במרחב האבטחה ולא בצומת הגוש עצמו, ושום אזרח לא נפגע. תפיסת ההגנה שלנו היא להרחיק כמה שיותר את האירועים מצומת הגוש. אנחנו מסיימים את האירוע מוקדם כדי שהאזרחים יוכלו לשמור על שגרת החיים שלהם ולא יפגעו". יש לך פתרון להציע לאזרחים  בגזרה? על שומר 27.10.17 | ז' חשון תשע"ח | 278 גליון שביעי | 22