שביעי

27.10.17 | ז' חשון תשע"ח | 278 גליון שביעי | 28 www.sherut-leumi.co.il | 1- 800-233-133 : האגודה להתנדבות, מוקד האגודה ……… י ו צר י ם שי נ ו י , ב ו נ י ם עת י ד פסיפס של ילדים בבית הספר לחינוך מיוחד 'פסיפס' במודיעין לומדים ילדים הסובלים מבעיות תקשורת ומגבלה שכלית. בנות השירות הלאומי מלוות את התלמידים כחלק מצוות חם ותומך בבי"ס לחינוך מיוחד 'פסיפס' של עמותת בית אקשטיין במודיעין, לומדים תלמידים בעלי בעיות תקשורת, וכן תלמידים בעלי מגבלה שכלית ברמות שונות. את הילדים מלוות בנות שירות לאומי של 'האגודה לה ד תנדבות', המספרות על החוויה המיוחדת שהן עוברות במהלך השירות בבית הספר. עדי אשין, בת שירות של האגודה להתנ ד דבות בבי"ס 'פסיפס': "תחום החינוך המיוחד מאד מעניין אותי ויש בו סיפוק מטורף, לדעת שאני מצליחה לגעת בילדים ולעבור איתם תהליך מקדם ומשמעותי". הודיה כהן, גם היא בת שירות של האגו ד דה להתנדבות בבי"ס 'פסיפס': הגעתי לבית הספר 'פסיפס' וישבתי לשיחה עם המנהלת, שהסבירה על בית הספר והח ד זון שלו. אהבתי את המקום, את הדרך ואופן הלמידה שהוא נותן, את החניכים ואת האווירה שיש עם הצוות, וסגרתי פה". הבנות מספרות על האתגרים שאיתם הן מתמודדות במסגרת העבודה בחינוך מיוחד. עדי: "במקום כזה יש צורך לפתח רגי ד שות מיוחדת ויכולת הכלה של השונה כפי שהוא. נדרשת פה המון המון סבלנות כי יש פה תהליכים שלוקחים המון זמן, וכמעט תמיד רואים את התוצאות לאחר עבודה רבה וקשה. אבל בסופו של דבר, החיוך הכי קטן, היכולת של ילד לזהות אותי או אפילו זה שהוא הצליח להשחיל חרוז, בסוף זה מעיף אותך לשמים ונותן הרבה כוח. פתאום לומדים להעריך את הדברים הקטנים, שקודם לכן נראו מובנים מאליהם". הודיה: "תחום החינוך המיוחד מאפשר לי להיפגש עם אוכלוסיה שעדיין לא יצא לי לעבוד איתה. יש בזה משהו מעניין ומסק ד רן, אבל גם קצת מאתגר כי את לא מכי ד רה. פתאום את מבינה שאת צריכה ללמוד להכיל ולהיות סופר סבלנית, וגם להשקיע אנרגיות שלא תמיד קיימות אצלך באותו רגע. אבל עם הזמן את מפתחת את המנ ד גנונים האלה, ועם כל העבודה הסיזיפית, בסוף את יודעת שזה שווה את הסיפוק שאת חווה עם כל התקדמות קטנה של ילד או ילדה". רגעים קטנים של אושר הודיה: יש ילדה בכיתה שבה אני משוב ד החיוך הכי קטן, היכולת של ילד לזהות אותי, או אפילו זה שהוא הצליח להשחיל חרוז, זה מעיף אותך לשמים ונותן הרבה כוח. פתאום לומדים להעריך את הדברים הקטנים צת, שמהיום הראשון שהגעתי לכיתה היא נכנסה לי ללב, ילדה מדהימה! היא לא יוד ד עת לדבר אז היא מתקשרת עם אייפד. ובכל פעם שהיא רואה אותי היא קופצת עליי בהתלהבות. זה מחמם את הלב ועושה כיף לבוא לכיתה. היא יכולה למשל לחפש אותי עוד לפני שמתחיל השיעור כשהיא יודעת שזה שיעור שלי, ולגרור אותי שאשב לידה. זה מדהים ומרגש אותי בכל פעם מחדש". עדי: "בשנה שעברה היה לי חניך שכמעט ולא היה מתקשר עם הסביבה. הוא היה מרוחק משאר הכיתה שלו, עסוק עם עצמו, ובקושי נכנס למ ד סגרת בית הספר. התח ד לתי לעבוד איתו ולאט לאט הוא נפתח. בסוף השנה ראיתי אותו מבצע משימה שהוא היה אחראי עליה - חלוקת מחברות קשר לכל הכיתה, שזה דבר שהוא לא הצליח לעשות במהלך השנה. זה כל כך ריגש אותי, כי הבנתי שאפילו שזה נראה משהו קטן, למעשה מדו ד בר בתהליך ארוך ומורכב שעברתי עם הילד והנה הוא נושא פירות". כמו משפחה עם צוות צעיר ומלא במוטיבציה, הבנות מר ד גישות תחושת חום ומ ד שפחתיות בצוות, ומהוות חלק משמעותי בהתנהלות התקינה של בית הספר. עדי: "יש פה אווירה טובה, צוות צעיר ותחושה של משפחה". הודיה: "העבודה עם הצוות בבית הספר מרגישה באמת כמו מש ד פחה. זה בית ספר חדש - זו רק השנה הש ד ניה שלו, אז הכל נבנה יחד, ואנחנו הופכות להיות משמעותיות לא רק בעבודה עצמה אלא גם בחשיבה של איך הכל ייראה. הצוות פה משתף אותנו, תומך בנו ותמיד מציע • עזרה". "מדהים ומרגש בכל פעם מחדש". מימין: הדר, עדי, הודיה, אביה