שביעי

31 | 10.11.17 | כ"א חשון תשע"ח | 280 גליון שביעי א י ך אתה נ ו הג ? ~ 70 maale.org. il מאמרים ושעורים ביהדות באתר החדש של מעלה המרכז לציונות דתית ……… צילום: ברוך גרינברג חזרת 'ויכולו' בליל שבת למה נפסק לומר את • מדוע חוזרים בקול רם אחר אמירת 'ויכולו' בתפילת ליל שבת? ביאורים בנושא מנהגי ישראל מאת מגידי מעלה • התפילה בנוכחות עשרה אנשים לפחות? האור שבדור זכה דורנו למה שלא זכו דורות רבים. זכינו לחונן את עפרה של ארץ ישראל ולבנות את חורבותיה. אלפיים שנה קראו את פרשת 'חיי שרה' והעיניים נמלאו דמעות. קרית ארבע? מערת המכפלה? מי יכול להגיע אליהם בכלל? והנה הקב"ה ברוב חסדיו הניס את צבאות ערב תחילה בשנת ה'תש"ח, ואחר כך שוב בשנת ה'תשכ"ז, וכך זכינו לחזור לערי הקודש והמקומות הקדושים, ביניהם חברון ומערת המכפלה. בסיורינו בהרי בנימין, נוהג היה ז'אבו ארליך לומר: "היזהרו! אתם דורכים על פסוקים!" • בהערת אגב נזכיר, שחברון קרויה על שם 'החבר' בה"א הידיעה - אברהם אבינו. 'חברו' של הקב"ה. כמו שמלמד המדרש: "וישלחהו מעמק חברון" )בר' לז, יד( והלא אין חברון נתנה אלא בהר?.. אמר רבי אחא: הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון )בראשית רבה, פד, יג(. מעניין אגב, שגם בערבית שם העיר חברון הינו 'ח'ליל', שפירושו 'ידיד נפש'. ו'אל-ח'ליל' זהו כינויו של אברהם אבינו, 'החבר'. • תהליך גאולת חבלי המולדת בדורנו מלמד אותנו עקרון חשוב, שגאולתן של ישראל היא מהמעגל החיצוני למעגל הפנימי. מהקליפה לגרעין. תחילה זכינו לשוב מגלותנו אל שפלת החוף, מקומות שבעבר דווקא אופיינו בערי הפולשים הפלישתים שהיו בהן. אחר כך חזרנו אל לב מולדתנו, יהודה ושומרון, אך עדיין אנו מתפללים מול הכותל האחורי של בית חיינו. ומכאן ניתן ללמוד מה השלב הבא. בתום האתחלתא נגיע בעזרת השם אל לב העם היהודי, בית המקדש. • אם נשתמש לרגע בשיר המפורסם של נעמי שמר, ניתן לומר שעדיין לא חזרנו אל בורות המים... אכן חזרנו לשוק, שבנו לכיכר, אך טרם התקיים בנו "הוי כל צמא לכו למים" )ישעיה נה, א( ואין מים אלא תורה. ואולי באמת ממתין בית נוסף לשיר, בית שיתווסף בעת בנין בית המקדש... אכ"י. הכותב מלמד ברשת שיעורי התורה של מעלה באלקנה ומנהל כולל 'רצון יהודה' הרב ישי לנגה מלמד ברשת שיעורי התורה של מעלה tsachi.fenton@gmail.com לפר טים ושאלות ניתן לפנות ל: אמירת 'ויכולו' בתפילת ליל שבת, מעלתה גדולה כדברי הגמרא. אכ מה טעמ החזרה בקול רמ? בראשונימ ובשו"ע )ר ח', ז'( נזכרו שני טעמימ: מצד יו"ט שחל בשבת שלא אומרימ אותו בתפילת הלחש )ולא פלוג(, וכדי להוציא את מי שאינו יודע. מעט מפתיע שאנו שרימ 'ויכולו' ביחד בהתלהבות כל שבת, מטעמימ אלה. אולמ נראה שהפו קימ גילו לנו שיש כאנ משהו מעבר לככ. אמירת 'ויכולו' היא עדות שלנו על אמונתנו כי הקב"ה ברא את העולמ. לכנ דנימ הפו קימ בצורכ לעמוד ב'ויכולו', ובצורכ לומר אותו לפחות בשניימ, מצד גדרי עדות. אולמ הט"ז ) "ק ה'( לא ה תפק בככ וכתב: "ועדה שלימה בעיננ להעיד להקב"ה, דהיינו עשרה". ואכנ המשנה ברורה ) "ק יט'( מביא להלכה שנכונ יותר לכתחילה לאומרה בעשרה ולא לה תפק בשניימ. ובביאור הלכה )שמ( אפ הגדיל לעשות וקבע שנכונ יותר שיזדרז האדמ בתפילת הלחש על מנת שיאמר 'ויכולו' בעשרה ולא י מוכ לאומרו אחר ככ בשניימ. הדברימ מצביעימ על מטרה עמוקה בחזרת הציבור לומר 'ויכולו'. רגע לפני שנתפזר מבית הכנ ת איש לביתו ול עודתו, אנו עומדימ ביחד, קהילה שלמה, וקהילות רבות בכל אתר ואתר, ומכריזימ ביחד ובחגיגיות רבה שהי וד המאחד אותנו כקהילה וכאומה, המדריכ אותנו בכל ימות השבוע ובקדשנו את השבת, הוא האמונה הנצחית: "ויכל אלקימ ביומ השביעי מלאכתו אשר עשה... ויברכ אלקימ את יומ השביעי ויקדש אותו... כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקימ לעשות" )בראשית, ב'(. י וד חשוב נו פ למדנו מככ ביח להנהגות חז"ל. גמ אמ הטעמ נראה לפעמימ רחוק או שאינו רלוונטי עוד בימינו, פעמימ רבות נגלה שיש טעמימ כמו ימ שמצדיקימ את קיומ המנהג, ואל לנו למהר ולהקל ראש בבואנו לבחונ, אמ צודק להמשיכ לנהוג בהמ • גמ היומ. הרב צחי פנטון חזרנו אל בורות המים? /