שביעי

21 | 24.11.17 | ו' כסליו תשע"ח | 282 גליון שביעי בלתי נפרד ממנה, חלק שכמובנ נוכח בכל יטואציה. אותו יהודי, עיתונאי במקצועו – ההתאמה המושלמת ביותר של הרוח היהודית למשק המודרני. בתפקידו זה הוא אינו עושה דבר מלבד להיות הוא עצמו. ככ לעולמ לא תמצא אותו עובד, ועמ זאת הוא מתפרנ בכבוד. הא כיצד? הילוכו והתנהגותו של כרגיל, אלו המאפיינימ את שגרתו כאדמ, המ גופא עבודתו. רוב שעותיו תמצא אותו הולכ ומתחככ בזה, קורצ ורומז בעיניו לזה, מהנהנ הנהונ מלא חשיבות לשלישי, ובאופנ כללי יודע הכל. בעיקר כאשר אינ לו מושג. הוא גמ מחזיק חברותא קצרה בכל בוקר, או בכל בוקר בו מזדמנ לו, עמ בחור ישיבה צעיר ובעיקר פראייר. החברותא כמובנ אינה ב'קצות' או 'נתיבות', גמ לא בפניני הלכה או חק לי שראל, אלא ב פר שיכול להוות פלטפורמה נוחה ומעוררת לדרשות נפלאות וארוכות בענייני פוליטיקה אלוקית ואידאולוגיה כללית. ופ דבר, עניינימ בהמ יוכל הוא לחוות את דעתו בפאתו מרהיב אוזנ בלי שייתקל בבעיה הקשה של צורכ בידע כללי ותורני. בזאת זוכימ יושבי בית הכנ ת, אלו שאיתרע מזלמ ונשארו לשיעור 'דפ יומי' אחרי תפילת שחרית, לשיחת נייע יומית מפי מר יהדות שורשית, וזאת כמובנ מבלי משימ ובאיצטלא של לימוד בחברותא. אמרו נא שאינ זו יהדות במיטבה. יתר על כנ אומר אני. באחד הבקרימ אפופי המלמולימ, בחדר האחורי בו מתקבצימ כל מניחי התפילינ, הפציע אותו שלייקע ממולא אדמ כדי להודיע לאותו בחור על דבר קיומ החברותא שיעור. נו, כמה מילימ צריכ האדמ כדי להודיע את חברו עניינ פעוט זה? דומני שעשר מילימ ימלאו את ח רונו גמ של דברנ זה. אהה, זו טעות חמורה בדיני יהדות, רבותיי! היהודי השורשי ניגש אל חברותתו, שעה שהוא ממלמל דבר מה ומלפפ את ידו ברצועה השחורה, והנה הוא עוצר מרחק ניכר ממנו בטרמ יתחיל לדבר. בטח כבר מבינימ אתמ את יבת ריחוק המקומ - מאותו י וד של הנאומ בבית הכנ ת, עוצר היהודי מרחק מ פיק כדי שיוכלו כל ה ובבימ לשמוע את שיחתמ האישית מאוד של השניימ. ליתר דיוק את דרשתו של האחד. והנה הוא פותח: "אתמול הכנתי את הכתבה עד אחת בלילה כדי שנוכל הבוקר ללמוד". עד כאנ לגיטימי, אינ אני קובל. אכ עצמ הזכרת הכתבה היתה עבורו יבה מ פקת כדי לעמוד ולהרצות, ושוב בפאתו הידוע והמפור מ, את כל ענייניה ופרטיה לרבות ביאור עומק ה קופ שמונח בה. מניחי התפילינ האומללימ, שרגילימ בככ שמה ימ אותמ בעלי זקנימ הבאימ לקבצ נדבות עבור הכנ ת כלה או מה, מיהרו לה ות את עצממ מכח זקנו של זה. והנה האב ורד הנחזה לעיני כל מתבוננ, שוב עומד אותו יהודי ונואמ אל מול מתפללי בית הכנ ת, והפעמ מוקד השפעתו התפר מאולמ בית הכנ ת אל החדר האחורי.  מה שתמיד הדהימ אותי, היא עוצמת הביטחונ בה יורה מר נייע את ידיעותיו המופלאות. תחילת ידיעה - הנהונ. אכנ, כולנו משתמשימ בהנהונימ מדי פעמ בפעמ, אכ יש הנהונ ויש הנהונ. מעטימ היודעימ את מלאכת ההנהונ השלמה, בה ניד הראש כל ככ מלא חשיבות עצמית ונפוח, עד כי יש בו להפוכ את השקר לאמת ואת הקשקוש לתחקיר של אילנה דיינ. או שמא השתמשתי בדימוי לא מוצלח. שניה להנהונ, לבישת ארשת של חו ר עניינ, משל הדבר לא מחודש כלל ואינ בו כדי לה ע יק את מחשבותיו הטרודות גמ ככה בענייני ארוחת הצהריימ. רק אז, כשבר-השיח כבר חש מיותר וח ר ערכ לחלוטינ, רק אז נכונה השעה להתקיפ במטר של מידע מאומת למחצה לשליש ולרביע. הכניעה הזאת, הצמא המוגבר של בנ השיח לדברי נייע חיימ, יש בה כדי להנביע את מר נייע נביעה אחר נביעה, בתגבורת מפלצתית ש ופה מי ישורנו. ומיד מתחיל הוא להעריפ כמטר לקחו: פותח בידיעות אודות הא טרטגיה הצבאית של ישראל במלחמת הגרעינ המתקרבת, שכמובנ הגיעו אליו - בור ועמ הארצ בענייני צבא, ששירותו ה תכמ בחתימה על 'תורתו אומנותו' - ישירות ממקורות ש'אמ אגלה לכ את זהותמ שיערותיכ יי מרו'. משמ מ יע עצמו לניתוחימ מבריקימ ברזי המפלגות ותככיהנ, שמשומ מה מזכירימ עד כדי זהות מוחלטת דברימ ששמעתי בתכנית אקטואליה אכ יומ קודמ לכנ. ולקינוח, ידיעות פיקנטיות מ'העולמ הגדול', מידע ח ר ערכ הבלול משילוב לא מוצלח של ערימ, מדינות ואקלימימ שאינמ תואמימ זה את זה. ומה נאמר אנו, העיתונאימ העלובימ שק מ המקצוע לא נגה עליהמ, וזוהר הנייע לא זורמ בעורקיהמ? אנחנו נ תפק, ככ זה נראה כעת, בלכתוב בערגה על אותנ דמויות מופת.