שביעי

33 | 01.12.17 | י"ג כסלו תשע"ח | 283 גיליון שביעי א י ך אתה נ ו הג ? ~ 70 maale.org. il מאמרים ושעורים ביהדות באתר החדש של מעלה המרכז לציונות דתית ……… ישן מפני חדש תוציאו ואיך • מה משותף למצבות וכלי נגינה? • מה היה אהוב והפך לשנוא? ביאור מנהגי ישראל מאת מגידי 'מעלה' • כל זה קשור לתפילת ההלל? האור שבדור ליל מלחמה, חלק מחטיבות צה"ל כבר נמצאות בעומק רצועת עזה, ויחידות נוספות נערכות 'על הגדר' לקראת כניסה למלחמה. אחד מגדודי צה"ל שאיבד את מפקדו ימים ספורים קודם לכן, עומד הכן לכניסה לעזה, כשאת מורכבותה ואתגריה של המלחמה הגדוד כבר מבין וחווה. אחד מקציני החטיבה מבקש שאומר לחיילים הנרגשים כמה מילים. ציטטתי באוזניהם משפט והותיר מאחור 8 עוצמתי שאמר לי קצין מילואים שהתגייס בצו את רעייתו ובתו בוכיות בפתח הבית. "אני כאן", הוא אמר לי, "והלב שלי נשאר שם, מאחור... אבל בעצם, אני כאן בגלל שהלב שלי שם-עם רעייתי ועוד מאות אלפי רעיות ואמהות חרדות, עם בתי ועם מליון וחצי ילדות וילדים שמתקשים לישון בלילות, מפחד הקסאמים והגראדים. אני כאן, כי הלב שלי שם!" שבוע לאחר מכן, כשיצא הגדוד מהרצועה, אמרו כמה חיילים, כי ברגעים הקשים והשוחקים ביותר, המשפט של אותו מילואימניק נתן להם כח להמשיך בהתמודדות ובעשיה. לאחר כשבועיים מתחילת הלחימה הקרקעית, יצא אחד מגדודי החי"ר להתרעננות קצרה. פגשנו אותם באחד המושבים בדרום, שם קיבלו אותם בחיבוק גדול אוהב ומאביס... כמה חיילים הספיקו להודיע להוריהם על היציאה מעזה ואלו הגיעו לחבק את בניהם. שאלנו את אחד מזוגות ההורים שהגיעו ברכב מפואר למראה: "מה תחושתכם למראה בנכם המפוייח שאך זה עתה יצא מעזה"? "גאווה גדולה" הם ענו, במבטא אנגלו-סקסי כבד. הרמתי )בליבי( גבה... והמשכנו לעבר זוג הורים שנראו ונשמעו אף הם 'עולים חדשים', אך מקצהו השני של הגלובוס. לשאלתנו, מה הם חשים? הם ענו את אותה תשובה מדהימה... שאלנו אותם: "ולא פחדתם/חששתם"? "וודאי", הם ענו, "אבל איזו זכות גדולה היא להילחם למען העם הטוב הזה שהתגלה בכל יופיו ואהבתו בימים האלו, ולמען המדינה הזו שקיבלה אותנו בחיבוק אוהב". הרב יונתן מילוא מלמד ברשת ש"ת של מעלה, ומרצה במגוון תחומים לציבור הרחב הרב אלי בלום רב ביכ"נ רמב"ם בנו"ש חיפה, מלמד ברשת שיעורי התורה של 'מעלה' tsachi.fenton@gmail.com לתג ובות והצעות: יעקב אבינו מציב כמה פעמימ 'מצבה': כמקומ תפילה - "והאבנ הזאת אשר שמתי מצבה-יהיה בית א-לקימ", כמקומ כריתת הברית עמ לבנ, וכנ כקברה של רחל. אכ לדורות נא רה המצבה כמקומ תפילה ועבודת ה' ונשארה רק כציונ לקבר, כנאמר בפרשת שופטימ: "ולא תקימ לכ מצבה- אשר שתא ה' א-לקיכ". כיצד א רה התורה בחריפות כל ככ גדולה, את מה שנהגו אבותינו? עונה רש"י: "ואת זו שנא כי חק היתה לכנענימ. ואפ על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה". העקרונ שדבר שאהוב על ה' יכול להפוכ לשנוא מחמת שהפכ לשמש עבודה זרה, מיושמ בעוד דיונימ הלכתיימ. אחד מהמ מעשי מאד בימינו: שימוש בכלי נגינה בבית כנ ת. בבית המקדש הלוויימ השתמשו בכלי נגינה: "הללוהו בתופ ומחול הללוהו במינימ ועוגב", ואומרת המשנה ב' וכה' לגבי שמחת בית השואבה - "והלוימ בכנורות ובנבלימ ובמצלתימ- ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מ פר". מאז חורבנ הבית מיעטו בשימוש בכלי נגינה, במיוחד בתפילה, עד שהוכנ העוגב לבתי הכנ ת הרפורמיימ כחיקוי לנוצרימ. במאה יצאו גדולי הרבנימ בתקיפות רבה כנגד 19- ה המנהג להכני עוגב לבית הכנ ת, במיוחד בשבת ]ע"י גוי[, וחלקמ א רו כל כלי נגינה. לא כאנ המקומ לדיונ ההלכתי, אכ חשוב להדגיש שגמ במקומות בהמ נכנ ו בימינו כלי נגינה בביהכ"נ לתו פת שמחה בעבודת ה' - כגונ בהלל - העוגב נשאר מחוצ לתמונה. • "אשר שנא ה' א-לוקיכ". כשעם ישראל יוצא למלחמה - "אני כאן, כי הלב שלי שם"! 90 צילום: יונתן סינדל, פלאש למצולם אין קשר לנאמר | 90 צילום: גרשון אלינסון, פלאש