שביעי

15.12.17 | כ"ז כסלו תשע"ח | 285 גיליון שביעי | 26 ת חילת שנות האלפיימ, ימי האינתיפאדה השניה, ימימ של דמ ושכול. עורכי הח דשות דאז לא היו צריכימ לכתת רגליהמ אחרי אייטמימ; המה דורות התמלאו מעצמנ והמציאות יפקה להמ, שלא בטובתמ, פיגועימ רצחניימ ל קר כמעט בכל יומ. תמונה אחת זכורה לי היטב, מאחד המבזקימ המיוחדימ בערוצ הראשונ, שנעשו כבר לשגרה. יעקב אחימאיר, המגיש המי תולוגי רווי הפא ונ, ניהל ביד רמה את השידור מהאולפנ ברוממה ואת דיווחי הכתבימ מהשטח. תוכ שהוא מדבר, הוצגו תמונות בחציו השני של המ כ תמונות מזירת האירוע, ובהנ דמ ומראות נו פימ הדוקרימ את העינ. אחימאיר עצר את מהלכ השידור ופנה להפקה: "אני מבקש להפ יק את שי דור התמונות האלו, זה לא מכובד". ככ נחרט בזיכרוני האיש - מהוגנ, אצילי ושומר באדיקות על האתיקה המקצועית. כמעט עשרימ שנימ מאוחר יותר, אנחנו נפגשימ בבית קפה ירושלמי ברחוב עמק רפאימ. אחימאיר, שיהיה בקיצ הקרוב, משלב את שי 80 בנ יעקב רגע לפני שהוא מגיע לגבורות, איש הטלוויזיה הוותיק ”לפעמים קשה להבחין • מסתכל סביב והוא מודאג אחימאיר ”חלק מהתקשורת מונע • מה העובדות ומה הפרשן חושב" משנאה לנתניהו. הוא לא קיבל לגיטימציה ממעצבי דעת ”לתחושתי, • הקהל, וזה הולך ומתעצם בעקבות החקירות" המדינה היא כמו ספינה ששטה בים סוער, אבל אינה מסתכנת" אודי ציטיאט צילום: // יוני רוטנברג יש היום בתקשורת מתירנות פסולה. כל אחד חושב שהוא יכול לגדף לתת חשבון בלי