שביעי

22.12.17 | ד' טבת תשע"ח | 286 גיליון שביעי | 22 יעקב מאיר נ ו סטל ג י ה "כשהמתבגרים היו צריכים פינה שקטה, הם פשוט ירדו לכותל" ילדי הרובע היהודי בירושלים, שהפכו לגברים ונשים 300- כ "תמיד אמרו לנו 'הסבר • , התאחדו במפגש נוסטלגי 60- ו 50 בני פניך לתייר, אבל אל תיקח ממנו סוכריה, כי זה בטח לא כשר'" "התנאימ לא היו תנאימ ברובע, אבל האווירה היתה מאוד מיוחדת, כמו קיבוצ", מ פרת אודיה ונלואנ, תו שבת עפרה. "כל אחד היה נכנ לבית של החברימ בלי הפרעה, היינו משחקימ כל היומ בחוצ וחוזרימ הבי תה רק בחשיכה. לא היו לנו דשא או עצימ. רק אחרי שהתחתנתי הבנתי כמה זה היה ח ר. וכשהיינו רוצימ קצת שקט ופרטיות? פשוט היינו הולכימ לכותל. זה היה מקומ המפלט הכי טוב לילדימ מתבגרימ, שחיפשו פינה פרטית משלהמ". בשבוע שעבר התכנ ו, לראשונה זה עשרות שנימ, ילדי הרובע היהודי למפגש בוגרימ מרגש. חלק 300- כ , ורבימ מהמ 60 או 50 גדול מהילדימ האלה נושק לגיל גרימ כבר שנימ רבות מחוצ לירושלימ, אבל כולמ מר גישימ עדיינ ילדי הרובע. את האירוע יזמו מירב אברמוביצ' ואפרת הרשקוביצ, שבצוותא עמ אנשי המנהל הקהילתי ברובע, אביעד קמיר ועירית הד ה יו פונ, היו אחראימ על הצד הלוגי טי. אחד המארגנימ הוא העיתונאי עמיחי אתאלי, יליד הרובע שאיבד את אחיו הגדול אל חננ אהרנ ז"ל בפיגוע בפורימ . "זו היתה הזדמנות 1991- ב בשבילנו לשחזר את הגעגו עימ ל גנונ חיימ שאינ דומה לו בכל העולמ", הוא אומר. , עפרה(, הת 43) ונלואנ רפקה על הנו טלגיה. "דבר נו פ שזכור לי היטב זה שהיו או פימ אותנו ב יומ ההפ קה עמ פעמונ, בדיוק כמו שאו פימ את הכבשימ. הייתי מרגישה ממש כמו צאנ. אנחנו גמ היינו תמיד מקבלימ את התיירימ והיו אומרימ לנו 'ה בר פניכ לתייר, אבל אל תיקח ממנו ו כריה, כי זה בטח לא כשר'". איכ היו היח ימ עמ השכנימ הערבימ?  לא היתה שומ בעיה. היינו קונימ הכל 1988 "עד בשוק הערבי. בתור ילדה קטנה הלכתי לבד לשוק לק נות מוצרי ד קית ועוד מצרכימ. היינו אפילו משחקימ עמ הילדימ של השכנימ הערבימ, אבל מאז האינתיפאדה הראשונה הכל השתנה". "חיינו בתוך ההיסטוריה" , רמת הגולנ( מ פרת: "עלינו 45) דניאלה ונ דייק וההורימ שלי בחרו לגור דווקא ברובע, 1980- מארה"ב ב רק בגלל אידיאולוגיה. אירעו לנו לא מעט ני ימ במהלכ השנימ. פעמ אחת התעוררתי בבוקר ומתחת לחלונ שלי היו שוטרימ וחיילימ בגלל חפצ חשוד שמצא דווקא בחור ערבי. פעמ אפילו נזרק לכיוונ שלנו בקבוק תבערה, אבל ב כ הכל חיינו בשלומ. בתור ילדימ לא הבנו שהילדות שלנו היא ממש לא דבר טבעי, לא הכרנו משהו אחר, רק ני ינו לחיות בתוכ כל התפאורה והאווירה הצבעונית". , גמ היא מרמת הגולנ(: "מי שגדל 42) ' אלונה קטוביצ ברובע מרגיש שהוא ממש חי בתוכ ההי טוריה. דברימ שאנשימ מגיעימ אליהמ במיוחד מרחוק, למשל להת פלל בכותל, היו בשבילנו עניינימ של יומ יומ. פעמ עשינו מדורות ל"ג בעומר על הגגות שפונימ לעבר הרובע המו למי, חגגנו אל תוכ הלילה כששוטרי מג"ב מאבטחימ אותנו ומ תובבימ בינ המדורות לראות שהכל ב דר. זה היה מחזה לא רגיל". במהלכ המפגש הוקרנ רט מיוחד שהוכנ לכבוד האירוע, ובו יפרו הבוגרימ מה זה הרובע בשבילמ. בכני ה לאולמ הוצבה פינת הנצחה לזכר בני המקומ שנפלו ושנרצחו במהלכ השנימ במלחמות ובפיגועימ. בדיעבד מתברר שהאירוע רק החל את הקשר המחודש, כשנפתחה קבוצת ווט אפ המונית בה חברימ כל בוגרי הרובע. "אפשר להגדיר את מה שהולכ בקבוצה מרגע ההקמה כצונאמי", מ פר אתאלי. "אנשימ מכל הגילימ • מעלימ תמונות ו יפורימ נו טלגיימ ללא הפ קה". אז: היום הראשון ללימודים ברובע היהודי והיום: פגישת המחזור המרגשת טיול מבית הספר לאפיית מצות לפני פסח לא 1988 עד היתה שום בעיה. בתור ילדה קטנה הלכתי לבד לשוק הערבי, והיינו אפילו משחקים עם הילדים של השכנים הערבים, אבל מאז האינתיפאדה הראשונה הכל השתנה