שביעי

12.01.18 | כ"ה טבת תשע"ח | 289 גיליון שביעי | 26 צעד בשבוע שעבר לעבר מאיר רג'יניאנו כש החופה, כל חבריו ובני משפחתו התקשו שלא 24- לחשוב על המסלול המדהים שחווה ב מהגדילה כילד ללא אצבעות בידו • שנותיו הימנית, דרך המלחמה על זכותו לשרת כלוחם בצה"ל ועד הפציעה המצמררת שספג ברגלו ”גיליתי שלקבל מום זו עבודה הרבה • בעזה יותר קשה מאשר להתגבר עליו", הוא מספר אודי ציטיאט צילום: // יוני רוטנברג כ שפוגשימ את החיוכ הזו! רח והאופטימיות של מאיר רג'יניאנו, קשה לדמיינ את מ לול המכשולימ שהוביל אותו למקומ בו הוא נמצא היומ. אחרי שירות משמעותי כלוחמ בפל "ר נח"ל, כשבדרכ הוא משתתפ בלחימה במבצע צוק איתנ ברצועת עזה, נישא בשבוע שעבר לי מינ חג'ג'. הוא מק! רינ אושר ושמחה בחלקו לכל עבר, בלי לרמוז אפילו במעט על ההתמו! הש! 24- דדויות הקשות אותנ צלח ב נימ הקצרות בהנ הוא חי. מאיר הוא האחרונ מבינ שישה אחימ, בנ למשפחה ותיקה בלוד, הרבה לפני שהוקמ בה הגרעינ התו! רני. הוריו וחרימ בשווקימ הפתוחימ בעיר, קמימ השכמ כדי לקבל את ה חורה ול דר אותה. כשנולד בנ הזקונימ למשפחה, הוא הביא איתו עוד מתנה קטנה - ביד ימינ שלו אינ ממש אצבעות, רק פרק קצר של שתיימ מהנ. הוריו, בתבונה חינוכית מרשימה, החליטו מהרגע הראשונ שהוא יהיה ילד רגיל לחלוטינ, שווה זכויות וחובות. ”גדלתי בצורה רגילה לחלוטינ, לא הייתי שונה מכל ילד אחר", אומר רג'יניאנו, ”הרבה בזכות ההורימ שלי. זה בא בדברימ הקטנימ, לדו! גמה קשירת שרוכימ. כשהגיע הזמנ, אמא לימדה אותי איכ עושימ את זה והשאירה לי להבינ איכ אני עושה את זה בצורה שלי. ככה גמ בכפתורימ בחולצה, ובכל הדברימ של המוטו! ריקה העדינה". אלא שעמ הגיל, גדלו גמ האת! גרימ שהמומ המולד העמיד בדרכו. ”פתאומ מגיע השלב שאתה רוצה לנגנ בגיטרה, למשל. זה כבר יותר מ ובכ, אבל גמ לזה יש היומ פתרו! נות. בשומ שלב לא הרגשתי מוגבל, לא הרגשתי שונה משאר החברימ, אפ אחד לא ריחמ עלי. אתה מתרגל למ! חשבה שאתה ילד רגיל, ושלא מגי! עות לכ שומ הקלות". לילד כמוכ יש יותר מוטיבציה לה  צליח ולהוכיח שהוא יכול כמו כולמ? ”רק היומ אני יודע להגיד שכנ", מעיד על עצמו רג'יניאנו, ”תוכ כדי שהדברימ קורימ אתה פשוט עושה מה שאתה צריכ בלי לחשוב יותר מדי, אבל היומ, אחרי הצבא, אני רואה כמה המאמצ הפיזי אצלי היה גדול. 100 אמ אדמ רגיל צריכ להשקיע אחוזימ כדי להגיע להישגימ המק י! מליימ שלו, אני הייתי צריכ להשקיע אחוזימ". 150 בכל מהלכ השיחה, מאיר לא מפ! יק להזכיר את החלק הגדול של הוריו בהתמודדות עמ המומ המולד. גמ כשאני שואל אותו אמ לא היה לו קצת כע , לפחות כילד, על ככ שהמ אינמ עושימ לו הקלות, הוא מכחיש בכל פה. ”אינ בי שומ כע , ההפכ. הצורה שבה המ התייח ו אלי היא זו שעזרה לי להתקדמ ולהתמודד. המ קמימ שלושה ימימ בשבוע באמצע הלילה כדי להביא חורה. היו תקו!