שביעי

27 | 12.01.18 | כ"ה טבת תשע"ח | 289 גיליון שביעי פות שהייתי עוזר להמ בזה, זה גרמ לי להרגיש שווה בינ שווימ, שאני מ וגל לדברימ פיזיימ כמו כולמ. זה שהמ נתנו לי להרגיש שאני בצד התומכ ולא הנתמכ, וזה שהמ לימדו אותי שכל דבר בא בעמל, אלו העקרונות שעזרו לי להגיע לאנ שהגעתי". ”בטח שאתה יוצא" את המ לול המשיכ רג'יניאנו בי! שיבה התיכונית בלוד, ממנה המשיכ למכינת עצמונה. בצו הראשונ, מאותו רגע שהבחינו הרופאימ ביד מחו רת האצבעות, הוא קיבל פטור גורפ משירות בצה"ל. הוא לא היה מופתע במיוחד, והחל בתהליכ של גיו על תקנ מתנדב. קרבי כלל לא בא בחש! בונ, אבל מאיר היה פתוח לשמוע על תפקידימ אחרימ ומעניינימ. ככ לפ! חות חשב, עד אותו רגע שבו הודיעו שהחבר'ה של שנה א' במכינה יוצאימ לשבוע נשק. ”שאלתי את הרב שלי במכינה, הרב אהרונ צהר, אמ גמ אני יוצא לשבוע הזה, והוא ה תכל אלי במבט מובנ מאליו, ’בטח שאתה יוצא'. היו שמ מפקדימ אמיתיימ מהצבא, ובהתחלה קצת התקשיתי בהחזקה של הנשק וב! תפעול, אבל אחרי כמה פעמימ נכנ ! תי לקצב ותפקדתי בדיוק כמו כולמ". ובכנ, למי מכמ שממש מ תקרנ איכ מתפעלימ נשק בלי אצבעות, אז הנה הה בר: ”עמ שתי האצבעות הק! צרות שיש לי אני מצליח לדרוכ, אבל להחליפ מח נית אני באמת משתמש באותה יד שאוחזת בידית, ככה שבזה אני כנ שונה מהשאר". השבוע הזה התגלה כמשמעו! תי מאוד עבור עתידו של רג'יניאנו. אט אט, בתהליכ שהושפע לא מעט מהמוטיבציה שהחדירה בו המכינה, גמלה בליבו ההחלטה שהוא רוצה להתגיי לקרבי. ”יכולתי להתגיי למודיעינ, לעשות דברימ מדהימימ וחשובימ מאינ כמותמ, אבל כל הזמנ חשבתי - אני בוחר בזה כי אינ לי כוח להתאמצ על משהו אחר? יש תפקיד שבו אני יותר יועיל ושאני מוותר עליו בלי שזה מחויב המציאות? המ! חשבות האלה גרמו לי למצות את כל האפשרויות, וקצת מעבר לככ, כדי להצליח להתקבל לקרבי". מאותו רגע בו החליט על המהלכ, דרכו היתה רצופה בירוקרטיות וח! מימ. זה התחיל בוועדה הרפואית, שאמנמ אישרה לו התנדבות, אכ בפ! רופיל נמוכ מאוד, הרחק מהרפ הנ! דרש לשירות קרבי. לאחר מכנ הגיע לוועדת חריגימ של שירות קרבי, ושמ נתקל ב ירוב נחרצ של אחד הרו! פאימ. ”אני לא מאשימ אותו", הוא מודה באדיבות של מנצח, ”באמת לא הרגשתי מוגבל או שונה, אף אחד לא ריחם עלי מפחיד לקחת אחריות על דבר כזה". אבל כשמ שהרופא מילא את תפ! קידו נאמנה, ככ גמ עשה רג'יניאנו. באמצעות הרב צהר, שהכני לו את הג'וק לראש, יחד עמ עוד רבנימ מה! מכינה, נוצר קשר עמ קצינימ בכי! רימ בבקשה שי ייעו במקרה המיוחד. בדרכ עוד היו טענות לבעיית עיניימ, פרופ ור בעל שמ עולמי שבא לה יר חששות, והרבה שכנועימ ומריבות. ופ דבר, הוא עמד שוב בפני אותה ועדה. הרב צהר עמד לצידו וגיי את כל כוחות השכנוע שלו, כולל הדגמה של תפעול נשק על ידי מאיר, והמא! מצימ נשאו פרי. הוא התגיי לקרבי. ”במקביל לאמירה שאני מבינ את המקומ של הוועדה הרפואית, והחשש מלקחת אחריות על מקרה כזה", מ ייג רג'יניאנו, ”אני חושב שיש מקומ להקל את הבירוקרטיה על כאלה שרוצימ להתנדב ולתרומ למדינה. הרבה פעמימ היתה תחושה של עמידה מול חומה, שאינ עמ מי לדבר". ככ או ככ, תוכ כמה חודשימ הוא מצא עצמו בחטיבת הנח"ל, ולא תמ - בפל "ר. ”הצבא היה המקומ הרא! שונ שבו הרגשתי את הקושי, שבו ”פתאום, לא מבינים מאיפה, פיצוץ אדיר. אני בהלם, לא מבין מה קורה. אני זוכר את הראל, המדריך שלי מבני עקיבא, מסתכל עלי ואומר ’מאיר, אל תדאג, אתה הפצוע הכי קל פה'. הייתי הפצוע הכי קשה, אבל הדרך שבה הוא אמר את זה הרגיעה אותי ועזרה לי"