שביעי

12.01.18 | כ"ה טבת תשע"ח | 289 גיליון שביעי | 28 הרגשתי שונה", מודה מאיר, ”תמיד עשיתי את הדברימ כמו כולמ, גמ אמ לקח לי יותר זמנ. פתאומ בטירונות הזמנימ נורא קצרימ ואתה פשוט לא מ פיק. כאנ אני חייב גמ להודות למפקדימ שלי, שהיו מאוד רגישימ ועזרו לי גמ ל יימ את ההכשרה". ”הפעם המום עבד לרעתי" בנו פ להכשרה הרגילה של לוחמ בפל "ר, יצא רג'יניאנו גמ לקור צלפימ. הילד שחשש לצאת לשבוע נשק כי לא היה ברור לו איכ יירה בלי אצבעות ביד ימינ, נעשה למקצוענ בתחומ עוד יותר מחבריו. טרמ ה פיק להשלימ את אימונ הצלפימ המ כמ, והיחידה שלו הוקפצה ללחימה בעזה. הוא, שכבר נחשב ל יפור הצלחה בלתי רגיל, לא ידע שההתמודדות הקשה יותר ממתינה לו שמ, בינ ה ! מטאות הארורות של הרצועה. ”באחד הלילות התמקמנו בבניינ כל הצוות", משחזר מאיר את אותו לילה אפל במהלכ מבצע צוק איתנ, ”אני וחבר שלי, ניר, צמד צלפימ, היינו בקומה השלישית כדי לתצפת להמשכ. בשלב כלשהו מפקד הצוות מודיע לנו ’עוד שעה יוצאימ למ! תקפה, תהיו מוכנימ לחיפוי'. איכ שהגיעה השעה, אנחנו מתחילימ לתת אש מ יבית לכיוונ המטרות. פתאומ, אנחנו לא מבינימ מאיפה זה בא לנו, פיצוצ אדיר בתוכ הקומה. אני בהלמ, לא בדיוק מבינ מה קורה. האמת שאני גמ לא ממש זוכר מה קרה שמ, זה אירוע שאתה לא תופ . ”אחד החברימ מהקומה הת! חתונה פיל לנו דרכ אל הקו! מה התחתונה כדי שנקבל טיפול ונפונה. אני רק זוכר את המדריכ שלי מבני עקיבא לוד, הראל אב! רמוביצ', שה תכל עלי ואמר לי ’מאיר, אל תדאג, אתה הפצוע הכי קל פה'. האמת היא שהייתי הפצוע הכי קשה, אבל הצורה שבה הוא אמר לי את זה הרגיעה אותי ועזרה לי להתמודד עמ הפציעה". הברכ של רג'יניאנו התר קה לגמרי בפיצוצ הזה. אחרי הטיפול הראשוני, הוא נדרש לעוד שנתיימ של שיקומ ארוכ ומתיש, שרק ב ופו חזר ללכת על הרגליימ, ועדיינ עמ מגבלות רבות. ההתמודדות עמ המומ ביד עזרה  לכ להתגבר גמ על הפציעה ברגל? ”האמת היא שהמומ המולד עבד לרעתי במובנ הזה, כי איתו התמו! דדתי באופנ שלא הייתי שונה בשומ דבר, הייתי כמו כולמ והצלחתי, וע! כשיו נאלצתי להתמודד עמ ההבנה שכבר לא אהיה כמו כולמ. זה בדיוק ההבדל בינ להתגבר על הקושי ובינ לקבל אותו. גיליתי שלקבל מומ זו עבודה מנטלית הרבה יותר קשה מאשר להתגבר עליו". עמ התובנות האלו וה יפור המ! דהימ שלו, ושוב בדחיפה של הרב צהר, התחיל רג'יניאנו להרצות בפני קהלימ שונימ, בעיקר תלמידות אול! פנות ותלמידי ישיבות תיכוניות. ”אני מדבר איתמ על כוח ההתמדה, על ללכת צעד אחר צעד וככ להצ! ליח. המ ר המרכזי שלי הוא שטיפות המימ לא חודרות בכוח עוצמתנ אלא בכוח התמדתנ". היומ מאיר נמצא במקומ שלמ. שלמ עמ הפציעה, שלמ עמ המומ, ושלמ עמ אישה שמקבלת ללא כחל ו רק את ההתמודדויות האלו. הוא מלא במחמאות והערכה לאופנ שבו קיבלה ומקבלת אותו י מינ, כלתו הטריה, אפילו יותר מזוג רגיל שה! תחתנ לפני כמה ימימ. ”לא הייתי מגיע לשומ דבר ממה שהגעתי בלי התמיכה של ה ביבה הנהדרת שלי - המשפחה, אשתי, הרבנימ במכי! נה, החברימ והמפקדימ. יש לי המונ • הכרת הטוב כלפי כולמ". ”הצורה שבה ההורים התייחסו אלי עזרה לי להתקדם ולהתמודד. הם גרמו לי להרגיש שווה בין שווים, שאני מסוגל לדברים פיזיים כמו כולם. זה שהם נתנו לי להרגיש שאני בצד התומך ולא הנתמך, ולימדו אותי שכל דבר בא בעמל, אלו העקרונות שעזרו לי להגיע לאן שהגעתי" מקבלת אותי כמו שאני. מאיר ויסמין השבוע "להקל את הבירוקרטיה על כאלה שרוצים לתרום למדינה" הרב צהר מחתן את מאיר ויסמין בשבוע שעבר צילום: יוני לאופר