שביעי

39 | 19.01.18 | ג' שבט תשע"ח | 290 גיליון שביעי רודפי טובת הנשימ(, לתה ושמנה של היהדות. אמנמ בעיר זו נפלה מחלוקת נוראה, לא היתה מחלוקת כזאת מאז המחלוקת שקדמה לה", קבע בפ קנות והעביר את כל כובד משקלו מרגל לרגל. אני, שכבר למדתי קריצותיו ורמיזותיו של זה, הבינותי לפי מידת פ קנותו שמעולמ לא שמע על המחלוקת הנ"ל. "אבות אבותיהמ של שני היהודימ התפללו בזה בית הכנ ת, שהיה מפולג עד הי וד במחלוקת נוראה", המשיכ הידענ להמציא בפ קנות. "ועל מה נפלה מחלוקת, מעשה שהיה. קמ הרב ר' העשיל לדרוש בהלכות הפ ח, והורה שכלי מיטה דיימ בכבי ה בלבד ובזה הכשרמ לפ ח, ואינמ טעונימ ליבונ. קמ כנגדו הגאב"ד בקצפ וקבל 'ומניינ לכ זה?'. ענה כנגדו הרב 'שכנ כתוב בה גהות מרדכי: כלי מיטה איננ צריכימ ליבונ ודיינ כבו ה'. 'אהה, שמעתמ זה מתפאר בכתר של תורה!' החציפ כנגדו הגאב"ד, 'פו ק הוא כהגהות מרדכי להקל, שעה שמצאנו ב פר 'שעשועי יחזקאל' שהרהר לרגע שמא יש צד להחמיר!'. נזדעזע הקהל זעזוע עמוק, מניינ אחז לו הרב אומנות הקולא המופקרת הזאת. "מיד עיינו בדבר ונזדעזעו עוד יותר, הלא אמ ככ דרכו של הרב כאנ, הרי שבכל מקומ שהקל הרב יש להרהר אחריו. מיד פירשו ממנו וגזרו שלושה ימי תענית על כל פ קימ של רב זה שהלכו אחריו. עמד הגאב"ד ופ ק - כל מי ששומע באשתו שפו קת כהמרדכי להקל במקומ שכתב בהלכות נראה להקל, יגרשנה מיד בלא כתובה. ואמ שמע בחברו ככ, ידחנו לבור ולא יעלנו משמ. ואמ יכול למ רו לשלטונות - אדרבה ואדרבה". כאנ עצר, כמובנ אכ לרגע קט - רק כדי להיטיב את הטבקי במקטרתו - ידידי העיתונאי היהודי. היתה זו הזדמנות פז, כזו שלא תחזור, לעשות עצמי כמי שלקה בליבו, מפרפר בינ חיימ למוות, מעווה עוויתות משונות בפרצופו ומתריז קצפ מפיו. לחו לי רבותי על ביזיונה של תורה, זו היתה הדרכ היחידה שלי להינצל מטפריו הציוריימ של ה פרנ הבלתי נלאה. אמ כנ נחזור לשני היהודימ שבעירנו, שכפי המובנ המ צאצאימ נאמנימ לשני צידי המחלוקת. לוחמימ את מלחמתמ, מנציחימ את מחלוקתמ, מרימימ כבוד המרדכי על נ . ועליהמ אני בא ל פר.  ויהי היומ, ויקלעו שניהמ לבית הכנ ת אחד. כל הנוכחימ יכלו להרגיש בדמ הרע שזרמ שמ, הקירות כאילו קדרו עליהמ, ואש התמיד האלקטרונית לזכר חללי השואה איימה לשרופ ולכלות באחד מחבירו. 'מעריב הגיע, יגש פלוני חזנ', הכריז האחד. לא היה רגע קט עד שקמ זה כנגדו 'שוב אתה מקל כקל שבקלימ, שורש פורה רוש ולענה! הלא מעריב אפשר רק בעוד ארבעימ שניות'. 'אהה', ניצחו חבירו, 'הוכחת בורותכ ברבימ ושוב אתה מעוות עלינו דברי המרדכי! מעלות 17.798 הלא השקיעה כאנ אינ דינה כמו בבית הכנ ת במעלה הרחוב, שמ האופק הוא , שמיימ וארצ אדונ עמ הארצ!'. 17.800 וכאנ בכלל הרתיח והקציפ שכנגדו, בער ופיזז, הרימ קול תרועה בפיו וריקד ברגליו כמינ תיש הזה שה קרקע תחתיו כאש להבה. נופפ בידיו בתנועת קרב מחלחלת שכמו מ מלת לאויבו 'הריני קפדנ ודקדקנ יתר עליכ כמה וכמה', וקרא כנגדו כמתלהלה: 'במעלות אתה בא לנצחני, הא? במעלות? הנה אני מביא עליכ את השמיימ והארצ ויעידו כאלפ עדימ'. מה הפשט שמיימ וארצ, תמהו כל הצופימ, וכי מעשה ני ימ של דורות קדמונימ עתיד לבוא כאנ. לא ולא רבותי, ראיה הגדולה מאלפ עדימ ושמיימ וארצ כאחד הביא אותו פלוני וכחנ. תוכ ריקוד ניצחונ אדיר ונורא שלפ הוא את 'לוח דבר בעיתו' מהמדפ, והחל מ בב עמו את הבימה ומפזז ומרקד וה פר בידו משל היה פר תורה בשמיני עצרת. נראה היה שהכפ הוכרעה, פ ק דינ אמת לאמיתה יצא ואינ פוצה פה ומצפצפ אחר לוח קדוש ונאדר זה. חשבו הנוכחימ שקצ שמ לריב ומצה, הנה הוכרעה המחלוקת ארוכת השנימ. ככ חשבו, ככ חשבו. אכ לא ידעו כי רווח והצלה בא להמ ממקומ אחר. פתאומ קמ אחד, ריקא ופוחז מנ המודרנימ המחציפימ שעזבו מ ורת אבות ופנו לדרכ ההשכלה, ושאל במינ אר רק טי: 'י לחו לי רבותי המלומדימ, האוחזימ במחלוקת המרדכי מדורי דורות, אכ אקשה עליכמ קושיה של פשט – וכי היה ביד המרדכי לדקדק ככ במעלות, דבר שלא היה בנמצא בדורו כלל, שככ אתמ תולימ בו את דקדוקי המעלות שלכמ?'. הביטו בו שניהמ כאחד בעיניימ בוערות, לא יודעימ כיצד להכיל את החוצפה של פעמי משיח. מיד התנפלו עליו כאיש אחד בלב אחד ותלשו בשפמו והכו בערפו הקשה, והנה איש את רעהו יעזורו. לא זזו משמ עד שנעשו אוהבימ זה לזה בשנאתו של זה, ומצאו המ מחלוקת חדשה וע י ית להפוכ בה דכולה בה.